הון עשיר על משנה סנהדרין · פרק 8 · משנה 4

אביו אינו רוצה ואמו רוצה אינו נעשה בן סורר ומורה. אין לומר דהוי זו ואצ"ל זו, דהא רצון האב ראוי לעשות יותר מרצון האם, שהרי האם עצמה צריכה לבטל רצונה מפני רצונו כמשא"זל (תדא"ר פ"ט אין לך אשה כשרה בנשים אלא אשה שהיא עושה רצון בעלה), ואפילו הכי אינו נעשה כשהוא לבדו רוצה כדתנן ברישא, וכ"ש כשהוא אינו רוצה, דנימא כלך לדרך זו דידי נשים רחמניות, ומסתמא הואיל ונעשת אכזרית על בנה צ"ל דירדה לסוף דעתו ורואה שמעשיו מכוערים הרבה ושודאי עתיד לחטוא הרבה, והא דאביו לא הכיר בו משום דמתירא ממנו יותר מאמו, ולכן נזהר להחבא מפניו בעשותו מעשיו הרעים, כדמצינו בעשו דאביו לא היה מכיר במעשיו הרעים אלא אמו, ואפילו הכי אינו נעשה. ואי בעית אימא דמהאי טעמא דידי נשים רחמניות קתני ברישא אמו אינה רוצה, דשכיח יותר:

רי"א אם לא היתה אמו ראויה לאביו. פי' הר"ב שהיו שוים בקול וכו', ש"ס (דף עא.). וקשה דהיכי משכחת להו, בין אי קולו כאשה הוא אחד מסימני סריס, כמ"ש הר"ב בפ"ח דיבמות (מ"ד). ואי קולה כאיש הנה יש לה אחד מסימני אילונית, כמ"ש הר"ב בפ"א דיבמות (מ"א). וכמדומה לי שמשום זה אמרו בש"ס (שם) כמאן אזלא הא דתניא בן סורר ומורה לא היה ולא עתיד להיות ולמה נכתב דרוש וקבל שכר, כמאן כר' יהודה, ע"כ. ולא מטעמא דלא שכיח אלא מטעמא דלא אפשר כמ"ש, ולא ידעתי אמאי שתק רש"י ז"ל מהא ולא פירש מאומה:

ואם משנגמר דינו ברח. מדלא קתני ברח משנגמר דינו דומיא דרישא, ש"מ דדוקא כשנגמר דינו כבר ברח אז חייב, אבל אם בעוד שגומרים דינו ברח, דא"א לצמצם אם הבריחה קדמה לגמר דין או לא, פטור, דספק נפשות הוא וספק נפשות להקל: