שתות למדמע. דלא תימא דלעולם בעינן קב מלבד המאה, וכגון אם נפל לוג של תרומה בתוך צ"ט לוגין של חולין דבין הכל הם מאה, דאינו עולה אלא אם כן יש שם עוד קב של חולין, ויהיו ק"ג לוגין של חולין ואחד של תרומה. דאינו כן, אלא הכא דבסאה איירינן בעינן קב, על כי הוא שתות הסאה, אבל כשלא יהיה התרומה כי אם לוג, אז לא יצטרך להיות שם עם החולין מלבד הצ"ט כי אם ביצה שהוא שתות הלוג, דלעולם שתות למדמע בעינן ותו לא, משום הכי תני שתות למדמע. והטעם שכתב הרמב"ם והביאה התי"ט, תמוה מאד בעיני, דאיך אטעה לומר דאותו הקב יש בו חלק אחד ממאה תרומה, וכמו כן במאה הסאים יש בו סאה אחת של תרומה, שהרי מאה ועוד תנן, ועל פי חשבון זה אין כאן אלא מאה, צ"ט חולין ואחת תרומה, וא"כ הוא לא אצטריך שתות למדמע לבאר זה, אבל על פי מה שפרשתי אתי שפיר, ואתי שפיר דלא נשנה וקב בפירוש אלא ועוד, שהרי אינו קב בכל מקום כמ"ש:
קריאה במקור
הון עשיר על משנה תרומות · פרק 4 · משנה 7
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Hon Ashir, Amsterdam, 1731
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002072341/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 81b1884524eb389eb0f79d1057b8774bf76e7c67edcff352c071357b02d8fe35