עיקר תוספות יום טוב על משנה בבא קמא · פרק 9 · משנה 9

ונשבע. ממש דאי לא נשבע לו לא היה צריך להוציא חלק הנוגע לירושתו מהגזילה. ואפשר דה"ה לא נשבע. ונשבע דקתני משום סיפא דלוה ובע"ח באין ונפרעין, לאשמעינן דאע"ג דנשבע שרי בהכי. ב"י. והסמ"ע כתב דהדרכי משה הכריע דנשבע דוקא:

לבניו כו'. פירשו התוספ', דלבניו של גזלן או לאחיו של גזלן, כלומר בתחלה לבניו אם יש לו דהם קודמים לכל אדם בחלק המגיעו ונחשוב אותו כאלו מת הוא, והרי בניו יורשים חלקו עם אחיו, והם אין באין מכחו אלא מכח אבוה דאבא כדאמר בב"ב דף קנ"ט תחת אבותיך יהיו בניך. הלכך אף על פי שאין לאביהן חלק בהם כלום שהרי יש לו להחזיר הגזילה אפ"ה הם קודמין בחלקו מההוא טעמא דב"ב. או לאחיו כשאין לו בנים. וכ"פ הר"מ, אלא דס"ל דמתניתין לאו דוקא נקט בניו ברישא דודאי כל ימי חייו אין חלק לבניו בירושת אביו. ורש"י מפרש לבניו של אביו או לאחיו של אביו. ולשון הר"ב א"א לפרש כשום אחד מהפירושים. ועתוי"ט:

הר"מ. וטעמא דאי קנאה בשינוי אין עליו אלא לשלם דמי הגזילה ולא הוי בכלל והשיב את הגזילה דהא קרא קאמר אשר גזל, אם כעין שגזל. יחזיר, כמו שכתבתי בריש פרקין. ש"מ דקרא לא איירי אלא אם הוא כעין שגזל שלא נשתנה. נ"ל:

עירוב פירושים אני רואה בדברי הר"ב. דזה יצא לו מהר"מ והוא מפרש שאין לו אחים. והר"ב כבר פי' אין לו נכסים, כשיטת שאר המפרשים, ולדידהו י"ל דנקט בניו כו' דשכיחי, וה"ה אם אין לו דהירושה ממשמשת ועולה עד יעקב אבינו, ואליהם הוא נותן. וז"ל הר"מ, ואם לא היה אצלו אח מאביו ולא בנים (והוא פירוש דואם אין לו) או לא החזיר הוא את הגזילה לבניו (והוא פירוש דואם אינו רוצה) יתן אותו בחובו וכו'. ועתוי"ט:

ונפרעים. דמה שמחזיר להם לא חשיב כאלו נתן להם במתנה ושלא יוכלו בעלי חוב לטרוף דאין אחריות על המטלטלים. דאינו נותן להם לשם מתנה אלא בסתמא בשתיקה מחזיר להם ואין דעתו אלא לקיים מצות השבה בעלמא. הלכך לא הויא מתנה ויכול בעל חוב לטרוף מהם. והוא ודאי אינו יכול לחזור וליקח מהן, דאז לא היה מתקיים השבה כלל אם היה יכול ליקח בעצמו מה שנתן. אבל מה שבע"ח נוטל מתקיים שפיר מצות השבה, כיון שבעצמו אינו נוטל. תוספ':