עיקר תוספות יום טוב על משנה בבא קמא · פרק 9 · משנה 10

קונם. מבואר בריש נדרים שהאומר קונם תופס החפץ בקרבן. שקונם כינוי לקרבן הוא ויהיה פירוש הלשון, קונם יהיה אם אתה נהנה כו'. ועתוי"ט:

יירשנו. שזה כאומר נכסי עליך אסורים (נדרים פ"ה מ"ג) הר"ם:

לא כו'. שזה כמו שא"ל נכסים אלו אסורים עליך. שם. וכתב הר"נ לאו למימרא דכיון דנכסים אסורים לו בהנאה לא יזכה בהן דהא קתני סיפא ויתן לבניו ולאחיו ואם אין לו לוה ובע"ח כו' ואם לא זכה בגוף הנכסים היאך נותנם לבניו או לאחיו, והאיך בע"ח באים ונפרעים, אלא ודאי נכסים דידיה נינהו אלא שאינו רשאי ליהנות מהם ע"כ. ומש"ה ניחא לשון ויחזיר. אבל הר"ן העתיק ויתן. וכן הוא בירושלמי:

ויחזיר. לאו למימרא שיתנו להם ממש אלא שמראה להם מקום ואומר להם נכסי אלו אסר עלי אבא ואיני יודע מה אעשה בהם טלו לעצמכם ועשו מהם מה שתרצו. וכהאי גוונא לאו מתנה הוא אלא גוונא דהפקר. אבל הב"י כתב שאפילו ליתנם ממש מותר כיון שמודיעם שמפני שאסורים עליו נותנם להם אין כאן טובת הנאה. ועתוי"ט:

לאו דוקא. ועיין פרק ד' דנדרים משנה ז'. ולא תני הכי נמי אינו רוצה, משום דודאי אינו רוצה. תוספ'. ועתוי"ט:

ונפרעים. אחר מיתה ואפילו בחייו הוה שרי בכהאי גוונא כדתנן (שם) המודר הנאה מחבירו ואין לו מה יאכל ילך אצל חנוני כו'. אלא לפי שזה אין רוצה שיהנה ממנו כלל בחייו ואינו יכול לעשות תקנה אלא מדעתו. תוספ':