משנת ארץ ישראל על משנה כתובות · מבוא · מיקום 19

המסכת מתחלקת לשתי חטיבות מרכזיות:

א. הפרקים הראשונים של המסכת (פ"א - פ"ד מ"ג) הנם פיתוח של הפרשיות המקראיות העוסקות ביחסי הממון בנישואין – פרשת "מוציא שם רע" (דברים כב יג-יט), פרשת האונס (שם כח-כט) ופרשת המפתה (שמות כב טו-טז). החטיבה עוסקת, אפוא, בטענת בתולים ובתשלומי האונס והמפתה.

ב. מפרק ד משנה ז המשנה עוסקת בהסדרי הממון בין בני הזוג, בכתובה ומחוצה לה¹³⁷על משניות ד-ו בפרק ד ראו להלן. .

המסכת פותחת בפרק שלם המטפל למעשה בהיבטים שונים של הבתולים, ושל היעדרם. הפרק מתחיל במועדי הנישואים של בתולה ואלמנה (שאין לה בתולים), ומובן שאין במשנה דיון בנישואי צעירה שאיננה בתולה. מציאות זאת הייתה נרחבת למדי, כפי שראינו בהגדרת הבוגרת. לעניין זה צעירה היא בתולה. הפרק כלו עוסק בדינים שונים של הבתולה, כלל בת שטוענת שהיא מוכת עץ (מ"ז), כלומר שאיננה בתולה, אך ללא קיום יחסי אישות. משנה ז עוסקת בשאלה האם אישה נאמנת להעיד על אבדן בתוליה בטענת "מוכת עץ אני". המחלוקת מוצגת לא כמחלוקת על חשיבות הבתולים, אלא על נאמנותה. המחלוקת מובאת כחלק מחטיבה קטנה של משניות (משניות ז-י) שבהן יש מחלוקת רבי אליעזר ורבי יהושע על נאמנות האישה על עצמה. פרק ב גם הוא חטיבה בפני עצמה ובה דיונים על נאמנותו של אדם להעיד על מה שראה בעבר, על עדות אדם על עצמו ועל עדות שאיננה מושלמת מבחינה משפטית (עד אחד, קטן וכו'). החטיבה מובאת משום שהמשנה הראשונה בה היא על נאמנות אישה להעיד שהייתה בתולה בנישואיה. משנה זו מחברת, אפוא, את שלושת הנושאים ושוזרת אותם יחדיו, גם נושא הבתולים, גם נאמנות אישה על עצמה וגם הנאמנות על מה שהיה בעבר. המשנה היא לשיטת רבי יהושע שהיא אינה נאמנת על עצמה, אלא אם יש לה עדות עזר שנישאה כדרך הבתולות. המשך הפרק עוסק בנאמנויות שונות על העבר וחוזר לשאלת נאמנות האישה במקום שיש לה טיעון מסייע ("הפה שאסר הוא הפה שהתיר", מ"ה). כהמשך הדיון בנאמנותה משובצת יחידה העוסקת בדיני שבויה (מ"ה-מ"ו), גם כאן מוקד הדיון הוא האם היא נאמנת על עצמה, וכמובן העיסוק הוא שוב בשמירתה על בתוליה ועל כשרותה (אם הייתה אשת איש). המשך המשניות הוא בנאמנות אדם על עצמו (מ"ח-מ"ט), והפרק מסתיים בעדות אדם בוגר על מה שראה כשהיה קטן (מ"י)¹³⁸עדות כזאת יש גם בתוספתא עירובין פ"ד (ו) הט"ז: "היה מודד והולך ובא אחד ואמר עד כאן תחום שבת נאמן. מעשה בזקן אחד רועה שבא לפני רבו ואמר לו זכור הייתי שהיו בני מגדל גדר יורדין לחמתה עד חצר החיצונה הסמוכה לגשר. והתיר רבי שיהו בני מגדל יורדין לחמתה עד חצר החיצונה סמוכה לגשר" (השוו ירו', עירובין פ"ה ה"ח, כב ע"ד). . כאמור, כל הפרק עוסק בעדות שאינה מושלמת מבחינה משפטית (על עצמו, עד אחד, קטן וכו'). הפרק נגרר מסיום פרק א העוסק בנאמנות אישה.

פרק ב כתוב בצורה מעגלית בעלת עריכה פנימית ספרותית. המשנה הראשונה עוסקת בנאמנות אישה המעידה על מעמדה בעבר, בעת נישואיה, ונדרשת עדות מסייעת, כגון שיצאה לחתונה בהינומה כמנהג הבתולות. המשנה האחרונה חוזרת לעדות קטנים על נישואים שהיו בעבר, ועל שראו שפלונית יצאה בהינומה.

פרק ג חוזר לעיסוק בבתולים, באלו שאיבדו את בתוליהן "בעל כורחן" (אנוסה ומפותה), אלו זוכות לקנס האמור להוות פיצוי על אבדן הבתולים. הפרק כלו עוסק בשאלה למי מגיע קנס כזה, ואילו תשלומים נוספים מוטלים על המפתה והאונס (משנה ד). היחידה הנושאית מסתיימת במשנה הראשונה של פרק ד המהווה חוליית קישור להמשך. המשנה עוסקת בשאלה מי מקבל את הקנס, האב או הבת שנפגעה. חוליה זו מתקשרת להמשך פרק ד העוסק, ממשנה ב ואילך, בזכויות הכספיות של האב ושל הבעל. עם זאת, משנה ג בפרק ד היא עדיין המשך של החטיבה הקודמת. מכיוון שהוזכרו תשלומים לגיורת שפותתה או שנאנסה, והיא אינה ראויה לקנס, מתוך ההנחה שאיננה בתולה, המשנה דנה במקרה שהתברר שזנתה. הגיורת אין לה, אפוא, זכויות של בת ישראל שנאנסה, אך היא כבת ישראל לעונשין כשנאפה.

משנה ב בפרק ד והמשך פרק ד ממשנה ד ואילך מרכזים את הזכויות של האב על בתו ושל הבעל על אשתו, ואת חובותיהם. משנה ו דנה בחובת המזונות של האב, ומשניות ז-יב בחובות הבעל שגם אם לא נכתבו בכתובה הוא חייב בהן כ"תנאי בית דין". למעשה, פרק זה הוא פרק מעבר מיחסי אב-בת ליחסי בעל-אישה. משניות ד-ו בפרק זה משוות בין הבעל לבין האב ומהוות גשר ספרותי וענייני בין שני הנושאים הנידונים במסכת.

פרק ה דן בחובות ההדדיים של הבעל והאישה: סכום הכתובה ותוספת הכתובה שחובת הבעל לשלם (מ"א), חובתו לכנסה בלוח זמנים סביר וחובתה להיות מוכנה לכך (מ"ב), חובת המזונות של הארוס ושל היבם המחליף אותו (מ"ג), ובמשנה ד היבט אחר של חובת מזונות במקרה מיוחד של המקדיש מעשי אשתו¹³⁹כך לפי פירושנו למשנה. . משנה ה עוסקת בחובות האישה, משנה ו עוסקת במי שנמנע מלמלא את חובתו כגבר ביחסי אישות ומשנה ז במי שאיננה ממלאת את חובותיה, משניות ח-ט מונות את חובותיו למזונות ולפרנסה בצורה מפורטת ביותר. הפרק משרה אווירה של איזון בין המינים. המשנה האחרונה שבחטיבה זו היא המשנה הראשונה בפרק ו, מציאת האישה של בעלה, והרי זה חלק מחובותיה. החטיבה עצמה מלוכדת סביב נושא מוגדר, אך הסדר בה נע מחובות הגבר לזכויותיו הלוך וחזור, כביכל בצורה בלתי מסודרת. "אי-הסדר" איננו מקרי אלא נועד להשרות את אווירת האיזון בין המינים. לכל צד זכויות וחובות ודין זהה פחות או יותר למֵפר אותם. דין מורדת שונה בפרטים מדין המורד על אשתו אך נשמר האיזון הכללי, והוא מודגש במילה "וכן" המעידה על איזון, אף שאין כאן ממש שוויון. אגב הדיון בחובות הבעל מפורט תוכן הכתובה.

משנה ב בפרק ו פותחת נושא חדש: ההסדרים הכספיים שלפני הנישואים. מה פוסק האב לחתן, מה היא פסקה לו, כמה יש לפסוק בשמה של יתומה (מ"ג ומ"ד) וכן הלאה.

פרק ז עוסק בנדרים במסגרת המשפחה. נושא זה כבר עלה לעיל (פ"ה מ"ו) כחלק מהאפשרות שהוא יפר את זכויותיה, אך עתה הוא עולה בפרק בפני עצמו העוסק בנדרים. ההלכה באשר לתקופת המקסימום של הדרת האישה מהנאה חלוק בשני הפרקים, וייתכן שהם יצאו מידי עורכים שונים. הפרק מתחיל במי שהדיר את אשתו, והמשנה דורשת שהנדר יהיה "הגיוני". מעבר לכך זהו עינוי, ועליו לגרשה בכתובה (מ"א-מ"ו). משנה ז עוסקת בהגבלות על האישה שלא תהיה נדרנית. המשנה הובאה מקובץ אחר שמנה את איסור הנדרנות יחד עם איסורים של התנהגות בלתי ראויה. מ"ז עוסקת באישה שנתגלה שיש עליה נדרים. בכך נפתחת תת-חטיבה חדשה של תופעות חולניות שהתגלו לאחד הצדדים לאחר הנישואים. אלו הופכים את הנישואים לבלתי אפשריים, והם עילה לגירושין. המשנה מגדירה כמובן עילות אלו, ופוסלת עילות אחרות (מ"ז-מ"י). מ"ז היא כאמור חוליית הקישור, שכן היא מדברת על נדרים שהתגלו. מה שמאחד את כל הפרק הוא הדיון בעילות אפשריות לכפיית גירושים עם כתובה או בלעדיה.

פרק ח עוסק בנכסי האישה ובסופו משנה מאזנת הנוגעת לנכסי הגבר, אלו חשובים רק כאשר הם משמשים לגביית הכתובה. נכסים אחרים הם שלו, ואינם עניין לנישואים ולהסכמים שביניהם. העניין מסתיים במשנה הראשונה של הפרק הבא (פ"ט מ"א), בדין "הכותב דין ודברים אין לי בנכסיך". כפי שראינו פעמים מספר המשנה הראשונה בפרק שייכת לפרק הקודם, ואולי זה אמצעי ספרותי של העורך לשרשר את הפרקים¹⁴⁰עיינו וולפיש, עריכה, עמ' 88-85. . חלוקת הפרקים אמנם קדומה¹⁴¹אלבק, מבוא, עמ' 127. כפי שהראו רבים, חלוקת הפרקים יציבה ואינה משתנה כלל בין כתבי היד השונים, עדות לקדמותה. , אך מכיוון שאיננו יודעים מי חילק את המשנה לפרקים¹⁴²עיינו דיון בסוגיה זו אצל וולפיש, עריכה, עמ' 23 ואילך. וולפיש סבור כי מעורבותו של רבי הייתה אקטיבית במיוחד. תפיסה דומה מציג כהנא, תפוחי זהב. קשה לפתח רעיון זה.

פרק ט ממשנה ב ואילך עוסק בגביית הכתובה. תוך כדי כך יש בו דיון גם על מקרים שבהם הבעל רוצה "להתחשבן" עם רעייתו על נושאים כספיים שונים. בדרך כלל ההתחשבנות של האישה נעשית עם היורשים, אבל אגב כך נזכרת גם התחשבנות עם הבעל. פרק י ממשיך באותו נושא ועוסק בגביית כתובה כאשר יש לבעל יותר מאישה אחת. פרק יא עוסק בזכויות האלמנה ובהסדרי גביית הכתובה. המשנה האחרונה חריגה ועוסקת בנשים שאין להן כתובה. נראה שפרקים ט-יא הם חטיבה אחת העוסקת בהסדרה של גביית הכתובה, כאשר יש כתובה, והחטיבה מסתיימת (פי"א מ"ו) במי שאין להן כתובה, או שיש סיבה לחשוב שאינן ראויות לכתובה (איילונית, אלמנה לכוהן גדול וכיוצא באלו).

פרק יב עוסק בחובת מזונות. הוא מתחיל במזונות שהבעל התחייב בהם כתוספת כתובה (מזונות לבנות האישה מנישואים קודמים), ומסתבר שהיה זה הסדר רגיל ומקובל, ולאחר מכן במזונות האלמנה (פי"ב מ"ג) וביחס שבין כתובה למזונות.

פרק יג הוא פרק מיוחד ומרתק. הוא כלל סדרת מחלוקות בנושאים שונים בין "דייני גזירות" שבירושלים, וכמה מהמחלוקות עוסקות בנושאי המסכת: מזונות האישה (מ"א ומ"ב), מזונות הבנים (מ"ג) ופסיקת מעות (מ"ה). יתר הנושאים אינם שייכים למסכת, אך הובאו אגב האחרים. עריכה דומה של פרקים לפי שמות אומריהם חוזרת במסכתות אחרות ואיננה חריגה.

שתי המשניות האחרונות אינן קשורות לפרק כלו. יש בהן דיון באפשרות של כפיית ניעות גאוגרפית בעקבות דרישת אחד מבני הזוג, ודיון בצורת התשלום ובסוג המטבעות שיש להשתמש בהם. זו כנראה חטיבה בפני עצמה שאיננה חלק אינטגרלי מהמסכת, אך עוסקת בענייני המסכת. הסיום בעיסוק בארץ ישראל ובמעמדה הסמלי והממשי ביחס לנישואין יש בו מעין סיום הצהרתי-ערכי למסכת.

המסכת כלה סדורה בסדר כרונולוגי:

א. חטיבת הבתולים, שהם בירור קדם נישואין, וגם אם התגלו לאחר הנישואין הרי שהתקלה אירעה לפני הנישואין. חטיבה זו פותחת ביום הנישואין עצמו ובכך מוסיפה בכל זאת נופך חגיגי לראש המסכת (פ"א מ"א - פ"ד מ"א).

ב. זכויות האב והבעל, וחובות האב והבעל (פ"ד מ"א - פ"ו מ"א). אגב כך נדון גם נוסח הכתובה עצמה.

ג. תוספת כתובה, והסדרים כספיים נוספים (פ"ו מ"ב-מ"ז).

ד. הפרת ההתחייבויות שהיא עילה לגירושים עם כתובה או בלעדיה (פ"ז).

ה. נכסי האישה (פ"ח מ"א-מ"ז), ונכסי הבעל (מ"ח) במהלך הנישואים.

ו. התחשבנות הדדית בין האישה לבעל או ליורשים לאחר שנות נישואים רבות (פ"ט).

ז. תשלום כתובה ליותר מאישה אחת (פ"י).

ח. הסדרים כלכליים לאלמנה (פי"א-פי"ב).

ט. דייני הגזירות, חטיבה עצמאית שהובאה רק בגלל נושאים מספר השייכים אלינו (פי"ג).

י. בעיות גאוגרפיות בנישואין (פי"ג מ"י-מי"א).

שמונה החטיבות הראשונות הן אפוא בסדר כרונולוגי מההכנות לנישואין, התחייבויות הבעל לקראת הנישואין (הכתובה), תוספת כתובה, מחויבות הדדית בזמן הנישואין, בעיות כספיות בסיכום הנישואין, תשלום הכתובה ותשלום המזונות לאחר תום הנישואין.