משנת ארץ ישראל על משנה כתובות · מבוא · מיקום 12

כתובת אנטינופוליס⁸⁶סירט, כתובה. לא הקפדנו על חלוקת השורות ועל סימני השלמה שאינם מסופקים. כנימוס [כל בנת]⁸⁷אולי יש להשלים "משה". ישראל ואנה אמרת

וכן נתנו לה בכתובתה⁸⁸פרניה או פרנון היא כתובה בארמית (ראו להלן). תרגמנו לפי המדרש: "הרבו עלי מאד מהר ומתן מהר פרנון ומתן פראפרנון" (בראשית רבה, פ יב, עמ' 960). המדרש מפרש אפוא שתוספת למוהר נקראת פרא-פרנון, מה שמחוץ לכתובה, וכן במדרש שם, סה ד, עמ' 725 ומקבילות שונות. הכותב של המסמך הפך את המילה פורנה לפועל "ואפרן". אלעזר ואסתר

אמה

מעיל אפור (של) חצי דינר, טוניקה

עליונה⁸⁹מעפורת. ראו פירושנו לכלים פכ"ט מ"א; שבת פט"ז מ"א, והיא Maforia בלטינית – יריעה לעיטוף עליון. קולאבו הוא בגד נוסף, גם הוא דומה למעפורות (שבת פט"ז מ"א). אפשר גם שהכוונה לדינר, וקלבין הוא תוספת קטנה למטבע הקודם (שקלים פ"א מ"ו). מאנזרבה⁹⁰שם מקום הייצור באסיה הקטנה. (שוויו) שני גרמסים. שתי חגורות

עליונות⁹¹ראו בראשית רבה, יט ו, עמ' 176, והערתו של אלבק שם. של פשתן שווים חמישה

גרמסים שני פעמונים

פלגו דינר [אולי]ירין⁹²המונח צמח מתוך השמן שבו השתמשו לסיכה בבית המרחץ, והפך לכינוי לכל פעולת בית המרחץ. בלאנרין חד פלגו

(דינר)

]זומא דינר זוג זונארין פלגו גרמה סלק

סכום חושבן מניא דעמרא ודכתנא עם

קדיטס⁹³מהמילה קדיו (καδίῳ), שהיא התרגום היווני לתרמיל הרועים של דוד (שמואל א יז מ). אחת ההטיות שלה היא קדיסקוס וכדומה. דידהון תשעה דינרין ופלג

כתיבת הכתובה לא הייתה רק מעשה טכני, אלא מעשה ציבורי שהונהגו בו כללי טקס. הבבלי מספר: "תניא נמי הכי: כך היו נקיי הדעת שבירושלים עושין. לא היו חותמין על השטר אלא אם כן יודעין מי חותם עמהן, ולא היו יושבין בדין אלא אם כן יודעין מי יושב עמהן, ולא היו נכנסין בסעודה אלא אם כן יודעין מי מסב עמהן" (סנהדרין כג ע"א). נקיי הדעת ראו בחתימה על שטר מעין פעולה משותפת של העדים והקפידו לא לחתום עם מי שאינו ראוי, כשם שהקפידו שלא להסב לסעודה עם מי שאינו ראוי לכך (לדעתם)⁹⁴נקיי הדעת היו מושא להערצה ולביקורת כאחת, ראו אופנהיימר, חבורות. . כן משמע מהתוספתא: "אמר רבן שמעון בן גמליאל בראשונה לא היו חותמין על כתובת נשים אלא או כהנים או לוים או ישראל המשיאין לכהונה" (סנהדרין פ"ז ה"א, עמ' 425). אם כן, העדות נמסרה לידי מיוחסים בלבד. כך בשטר רגיל, ועוד הרבה יותר בשטר כתובה. העד המכובד שרק הוא נבחר לחתום על שטר הוא נושא למחלוקת במשנה במסכת סנהדרין: "דיני ממונות בשלשה... זה פוסל עדיו של זה וזה פוסל עדיו של זה, דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים אימתי, בזמן שהוא מביא עליהם ראיה שהן קרובים או פסולים, אבל אם היו כשרים אינו יכל לפוסלן" (פ"ג מ"א). כבר התלמודים ופרשניהם מתחבטים בשאלה כיצד יכל אדם לפסול את עדיו של השני, הרי אין אלו הליכי משפט סבירים, אלא שהכוונה לעדים החותמים על שטר, שהקפידו על מעמדם וכשרותם. רבי מאיר מעניק לכל צד זכות לתבוע מהצד השני להביא לחתימה עד ראוי, וחכמים דורשים כשרות בלבד. כך גם נבין את כתובת בית הכנסת בסוסיה שבה התורם נקרא "ישוע שהדה" (=ישוע העד)⁹⁵נוה, כתובות, עמ' 118. . בחורבת ג'למה נתגלתה חותמת על כד, "חנניה שהד"⁹⁶שם, עמ' 119. לדיון ראו ספראי, הקהילה, עמ' 97-89. . להיות "שהד" היה, אפוא, תפקיד חברתי המעיד על כישוריו ומעמדו של אדם, ולפי המשנה גם על ייחוסו⁹⁷בשטרות מדבר יהודה חתומים העדים פלוני בן פלוני שהד. אבל אין זה ברור אם זה תפקיד מוגדר (מעין מקצוע), או רק תפקידו של החותם בשטר זה. .