תוספות רבי עקיבא איגר על משנה עירובין · פרק 3 · משנה 6

[אות לד] הרע"ב ד"ה או מערב לשני ימים. דספיקא להו לרבנן שבת ויו"ט. ותמוה לי דבסוגיין איתא א"ל לר"א אי אתה מודה שאין מערבין בתחלה מיו"ט לשבת א"ל אבל הא לאו קדושה אחת היא ור"א התם משום הכנה. והא אינהו לנפשייהו ע"כ ג"כ ס"ל יסוד זה דאף אם ב' קדושות הם דא"י לערב מזה לזה משום הכנה דהרי בסוגיין (דף ל"ט ע"א) דייקי' ממתני' דכיצד הוא עושה וכו' ונוטלו וכו' דדוקא באותו פת. ויקשה אמאי בפת אחר לא הא בממנ"פ אם חדא קדושה היא ל"צ כלל לעירוב ליום השני ואי ב' קדושות יהא הדין דמערבים מזה לזה אע"כ דמ"מ אין מערבים מזה לזה משום הכנה ופת אחר הוי כמערב לכתחלה א"כ מאי הקשו לר"א ואף לתרוצא ב' דתוס' ד"ה ור"א התם וכו' דרבנן הקשו לר"א גם מעירובי חצירות. הא מ"מ משמע מדבריהם דקושיתם לר"א גם על ע"ת ובפרט למ"ש תוד"ה משום הכנה דסוגיא דאלו עוברין ס"ל דר"א לית ליה הכנה ובאמת מערבים ע"ח לר"א מיו"ט לשבת א"כ מה דקאמר ר"א אבל היינו בע"ת ועלה הקשו לו הא לאו קדושה אחת היא ויקשה כנ"ל הא לרבנן לנפשייהו ס"ל ג"כ הכי דאף לפי הצד דב"ק הם אין מערבים מזה לזה וצע"ג:

[אות לה] תוי"ט ד"ה מערב. ואין נראה לחלק. בפרישה כתב באמת לחלק כן דבב' רוחות אסור דמיד שנטלו ממקום הראשון ביו"ט ורוצה להניחו למקום אחר נתעקר שם עירוב ראשון והוי כמניח עירוב מחדש משא"כ כשמניחו על מקום הראשון. ומ"מ כשמערב ברגליו אפשר דאפי' למקום אחר מותר כיון שאינו עושה שום הנחה ולא מדבר שום דיבור לא הוי מעשה הכנה ע"ש. ומדברי הט"ז (רס"י תט"ז) משמע דאף לערב ברגליו אסור לרוח אחרת: