תוספות רבי עקיבא איגר על משנה עירובין · פרק 3 · משנה 8

[אות לו] תוי"ט ד"ה ועוד אמר ר"י. וצריכא דאי אשמועינן. ראש השנה (היינו מתני' שלפני זו) בהא קאמר ר"י משום דלא קעביד מידי אבל כלכלה דמחזי כמתקן טיבלא אימא מודה להו לרבנן ואי אשמעינן הני תרתי משום דליכא למגזר עלייהו אבל ביצה דאיכא למגזר בה משום פירות הנושרין ומשום משקין שזבו אימא מודה להו לרבנן צריכא. גמ'. וקשה לי דהתינח לר' יוסף ולר' יצחק ריש ביצה דטעמא דביצה משום פירות הנושרין ומשום משקין שזבו. אבל לאינך טעמי דאיסורא דביצה משום מוקצה בבא דביצה מיותר. וי"ל דלאינך טעמא אשמעינן בבבא דביצה דל"א מוקצה מחמת יום שעבר דא"א דאמרינן ליה נימא הכא נמי מגו דאתקצאי כו' עיין תוס' (סוכה י' ע"ב). וא"ת א"כ למה לא עביד בגמ' האי צריכותא ותו קשה הא מכלכלה נמי נשמע זה דל"א מוקצה מחמת יום שעבר דאל"כ מה מהני התנאי מ"מ ליתסר משום מגו דאתקצאי. י"ל דלמ"ד (בפ"ג) דגיטין דטעמא דר"י דאוסר בלוקח יין מבין הכותים הוא מטעם שמא יבקע. לא נשמע מכלכלה די"ל דע"כ ל"ח לשמא יבקע אלא בדאורייתא אבל בכלכלה כיון דתרומות פירות דרבנן ואפילו של זיתים וענבים להרמב"ן הוי דרבנן דדוקא יין הוא דאורייתא כמ"ש הב"י או"ח בשמו ל"ח לשמא יבקע וא"כ לא אתקצאי בה"ש דיוכל לתקן ולומר מה שאני עתיד להפריש. ומ"מ לא עביד בגמ' האי צריכותא גבי ביצה משום דלרב משרשיא בגיטין שם דטעמא דר"י בלוקח יין משום דאין ברירה ועי' עירובין (דף ל"ו ע"ב) דמההיא דאיו משמיה דר"י מוכח דאפי' בדרבנן אין ברירה א"כ כבר נשמע מכלכלה דל"א מוקצה מחמת יום שעבר והגמ' נקט הצריכותא באופן דיספיק לכל האמוראים. וא"ת א"א דר"י ס' י"ב ובכלכלה כיון דהוא דרבנן ל"ח לשמא יבקע, א"כ למה צורך להתנות בראשון ובשני יעמוד בבה"ש שבין ב' הימים ויאמר מה שאני עתיד להפריש אחר יו"ט דהא אם יום א' הוא יו"ט בה"ש זה הוי בה"ש. דאפוקי יומא ואי יום ב' יו"ט הוי בה"ש דעיולי יומא. י"ל דמה דל"ח בדרבנן לשמא יבקע, היינו בא"א בענין אחר אבל לכתחילה בודאי טוב לתקוני שלא יהא חשש איסור כלל. אך עכ"פ מיגו דאתקצאי ל"ש ביה דהא אלו צריך לאוכלו בה"ש היה מותר ע"י שיאמר מה שאני עתיד להפריש. ולפ"ז אתי שפיר הא דקשיא ליה בביצה (דף ג') דר"י ורבינא סוברים בטעמא דר"י דהכא בביצה דתאכל בשני אבל בראשון לא משום משקין שזבו. והוקשה להם דר"י אדר"י והוצרכו לדחוק לתרץ דמוחלפת השיטה או דלדבריהם דרבנן קאמר עיי"ש וקשה וכי כעורה אוקימתא דעולא שם דטעמיה דר"י הכא משום דמיירי בתרנגולת העומדת לגדל ביצה ורויחא טובא ועל מה מיאנו בדעולא. גם קושיות מהרש"א שם בתוס' ד"ה מוחלפת דתקשה דרבנן דר"י אדרבנן דר"י קשיא מאד. ולדברינו אתי שפיר דר"י ורבינא נדו מאוקימתא דעולא די"ל דסבירא להו דטעמא דר"י בלוקח יין משום דאין ברירה (ואף דר"י סבר דאין חילוק בין תולה בד"ע או לא מדפריך לאיו מ"ש לכאן ולכאן כו' א"כ מוכח מהאי דר"י דמהיום אם מתי דס"ל לר"י יש ברירה מ"מ י"ל דבלוקח יין כיון דאפשר דלא יבורר כלל דאפשר דלא יפרוש בזה אמרי' א"ב וכפי דמחלקי התוס' בגיטין ד"ה ר"י) ומש"ה לא ניחא להו אוקימתא דעולא דא"כ אייתרא בבא דביצה הכא דמוקצה מחמת יום שעבר כבר נשמע מכלכלה דלא אמרינן. אבל דרבנן אדרבנן לא קשיא דשפיר י"ל כאוקימתא דעולא דהם יכולים לסבור יש ברירה ולא נשמע מכלכלה דהא יש תקנה בה"ש לומר מה שאני עתיד ואצטרי' בבא דביצה להשמיענו דל"א מוקצה מחמת יום שעבר:

[אות לז] תוי"ט ד"ה ולא הודו. וליכא למימר מגו דאתקצאי. דברי התוי"ט סתומים ובאמת בתוס' סוכה (דף י' ע"ב) ד"ה עד. מבואר דהקושיא גם בב' י"ט של גליות דליתסר בשני דהא בבה"ש אסור דשמא יו"ט הוא ולתסר בב' דשמא היום יו"ט ואסור משום מוקצה דבה"ש והוכיחו מזה דמוקצה מחמת יום שעבר לא אמרינן ע"ש. ולפ"ז יש לי לדון בפסקא דהש"ע א"ח (סי' תקט"ו ס"א) בעובד כוכבים שהביא דורן לישראל ביו"ט א' דמותר לערב יו"ט ב' בכדי שיעשו. הא לפסקא דהמחבר (סי' תצ"ה ס"ד) דביו"ט קי"ל כר"י דמוקצה אסור. וא"כ נימא דאתקצאי וזהו לא מקרי מחמת יום שעבר דהא אפילו הוא לילה אסור בשיעור כד"ש. ובזה יש ליישב דברי רש"י בההיא דעובד כוכבים שהביא דורן דכתב דמוקצה דמחובר אפי' ר"ש מודה והיינו דהיה קשה לרש"י דאם איתא דר"פ סבר כר"י אמאי לערב מותר אחר שיעור כד"ש דלערב משמע דלערב יו"ט ראשון ונימא מגו דאתקצאי אע"כ דסבר הר"ש זולת דמוקצה דמחובר גם לר"ש אסור: