תוספות רבי עקיבא איגר על משנה עירובין · פרק 4 · משנה 1

[אות לח] במשנה מהלך את כולה. וזהו אף אם יצא לשם במזיד כיון דכל העיר נחשב כד' אמות דגם במזיד יש לו ד"א. כ"כ תוס' לעיל (דף כ"ט ע"א) ד"ה והושיבו וכו'. ובב"י דקדק כן מדברי תוס' (מ"ג ע"א) ד"ה הלכה וכו' ולא ידעתי אמאי לא הביא דברי תוס' הנ"ל המפורשים אולם דעת הרמב"ם והרמב"ן דביצא לדעת אינו מהלך את כולה וכתב הה"מ שנראה לו עיקר כדבריהם מדקתני הוליכוהו לעיר אחרת דמשמע דהוליכוהו באונס ולא נקט כחה דהתירא בהלך מעצמו אלא ע"כ דבאמת בהלך במזיד אסור:

[אות לט] במשנה שרצו להחמיר. מיירי בספינה שהולכת ברקק דאם לא כן כיון דקי"ל אין תחומין למעלה מי' אמאי רצו להחמיר. וכן במתני' דבסמוך מיירי בהכי. דאל"כ אף אם לא היה בתוך תחום קודם חשיכה מאי הוי הא אין תחומין למעלה מי'. גמ'. והיכא דהיה למעלה מי' במקום שבאו בשבת תוך י' שם קנו השביתה ויש להם משם אלפים אמה לכל רוח. תוס' (דף מ"ה ע"ב) ד"ה ליקנו. ועיין במהרש"א שם דהיינו הכא כיון שראו העיר מרחוק על הים והיה דעתם לקנות שביתה בעיר. וכיון דאין תחומין למעלה מעשרה הרי העיר לא היה חוץ לתחומן וקנו שביתה בתחלת שבת בעיר ההיא כההיא דלקמן בפרקין (מ"ד) דאם הוא בתוך התחום של עיר כשחשיכה ודעתו לשבות בעיר דקנה שם והוא כבני העיר. אבל בעלמא אם היה תחלת שבת למעלה מי' כשבא בשבת תוך י' אין לו אלא ד"א משם דבשבת לא קנה שביתה כמו בגשמים שירדו בשבת. וכן בישן (לקמן מ"ה). ע"ש. וזה דין חדש שלא הובא באחרונים:

[אות מ] בהרע"ב ד"ה שרצו. ועוד שהרי שבתו באויר מחיצות. מסוגיין לא משמע כן אלא דלרע"ק בעומדת מדינא אסור ובמהלכת החמיר על עצמו שמא תעמוד ולאו אדעתיה והא דבאמת בעמדה אסור מדינא אף דמשמע היכא דשבת באויר מחיצות גם רע"ק מודה דהוי כד' אמות כתבו תוס' דבספינה ס"ל לרע"ק דלא מקרי מוקף מחיצות דהמחיצות להבריח מים עשויות. נמצא דפליגי בתרתי דבדיר וסהר פליגי היכא דלא שבת באויר מחיצות. ובספינה פליגי אף בשבת אם נקרא מוקף מחיצות ובמהלכת כ"ע ס"ל דמותר מדינא ע"ש ומה"ט גם דברי התוי"ט ד"ה שרצו וכו' דהואיל ויצאו חוץ לתחום רצו להחמיר וכו'. פלא בעיני שנטה מדברי תוס' אלו ובחר לו דרך לעצמו וזהו דלא כמסקנא דסוגיין וכנ"ל: