תוספות רבי עקיבא איגר על משנה עירובין · פרק 3 · משנה 1

[אות יח] הנודר מן המזון. שינה בלשון ולא קתני הנודר מן המזון אסור בכל חוץ ממים ומלח. וכה"ג במתני' (רפ"ח דחולין ). עיין תשובת מהרי"ק (שורש צ"ט):

[אות יט] בהרע"ב ד"ה הנודר. אלא חמשת המינין. קשה לי הא למאי דמסקינן להלכה (בפ"ו דברכות) דעל אורז מברכין במ"מ א"כ גם אורז הוי מזון ולתסר גם באורז. וצ"ע:

[אות כ] בהרע"ב ד"ה ולישראל בתרומה דהא חזי לכהנים. הכי איתא במפורש בסוגיא (דף כ"ח ע"א) דהא חזי למרובי בנים מי לא תנן מערבים לנזיר ביין ולישראל בתרומה. הרי דטעמא דרבנן משום דחזי לאחריני ולכאורה קשה כיון דטעמא דסומכוס דס"ל דמשום שבות גזרו בה"ש וכמ"ש הרע"ב בסמוך א"כ דלמא גם ת"ק ס"ל דבעי' דחזיא לדידיה אלא דס"ל כר' דל"ג על שבות בה"ש מש"ה מערבין דלא בעי מתשיל עלה ומפריש ממנו. אמנם באמת לק"מ דמה דמכרחינן בסומכוס דס"ל דמשום שבות גזרו בה"ש היינו כדפרכינן ומאי פסקא דמשמע דוקא לישראל בחולין אבל לא בתרומה הא משכחת לה דמערבין בתרומה ביותר מב"ס בענין דאי מתשיל עלה ומפריש מיניה וביה ישאר בחולין שיעור ב"ס ועלה משנינן דס"ל דגזרו על שבות בה"ש. אבל מ"מ כיון דרבנן אמרי סתם ולישראל בתרומה משמע כשאר עירוב בשיעור ב"ס מצומצם וכמ"ש תוס' כעין זה (דף ל"א ע"א) ד"ה דמאי א"כ ע"כ אין הטעם משום דאי בעי מתשל ומפריש מינה דהא יחסר משיעורו אע"כ דהטעם דלא בעינן חזי לדידיה גם מבואר כן מהברייתא בסוגיין דב"ש ס"ל דאין מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה והשיב ב"ה מהא דמערבין ביה"כ וע"כ משום דחזי לקטנים מבואר דטעמא דב"ה דמערבינן בתרומה דחזי לאחריני וברש"י פסחים (דף כ"ג ע"א) כתב הטעם דאי בעי מתשיל ומפריש עלה. תמוה. וברש"י ריש פירקין כתב באמת במתני' הטעם דחזי לאחריני. ולכאורה קשה לי על סומכוס דלישראל בתרומה דבעי' חזי לדידיה ישאר קושית ב"ה דמ"ש ממערבים ביה"כ כיון דחזי לקטנים ומה דמשנינן בסוגיין על ב"ש דהתם איכא סעודה הראוייה מבע"י. מ"מ בתרומה ביותר מב"ס הא השתא חזי לכהנים. ומבע"י הוי סעודה הראויה לכל במגו דאי בעי מתשיל ומפריש מיניה. בשלמא לב"ש ניחא דהא ס"ל דלא מקרי סעודה ראויה בשביל דמתשיל עלה דהא ס"ל דאין מערבין לנזיר ביין, אבל לסומכוס יקשה. ואולי יש לדחוק דדוקא היכא דמבע"י חזי בלאו מתשיל עלה בזה מהני אם השתא חזי לאחריני אבל לא דחזי מבע"י ע"י מתשיל עלה אא"כ היכא דהוי סעודה אפי' בה"ש ע"י מתשיל עלה ודוחק:

[אות כא] תוי"ט ד"ה סומכוס. אפילו בה"ש. דסבר כרבנן דמשום שבות גזרו בה"ש. אבל לנזיר ביין דמודה סומכוס היינו דליכא שבות לשאול עלה בשבת דהוא לצורך שבת שיהא מותר לשתות יין בשבת ונשאלין לנדרים שהן לצורך שבת בשבת. תוס':