תוספות רבי עקיבא איגר על משנה עירובין · פרק 3 · משנה 2

[אות כג] במשנה אבל לא בטבל. אף למה דקי"ל כרבי דכל שהוא משום שבות לא גזרו בה"ש א"כ יכול להפריש בה"ש מ"מ כיון דעכשיו לא חזי לשום אדם לא מהני במה דיכול להפרישו ודוקא בההיא דסומכוס דס"ל דישראל בתרומה לא. בזה היה קשה כיון דעכשיו חזי לאחריני בזה נימא אי בעי מתשיל עלה ויחזור ויפריש והיה חזי גם לדידיה מש"ה צריכים לומר דסומכוס סבר כרבנן דגזרו משום שבות בה"ש. תוס':

[אות כב] תוי"ט ד"ה והכהנים. מתני' דלקמן דסתם כר'. אין זה מספיק דאף דסתם מתני' דלקמן לענין זה דלא כסומכוס דמשום שבות לא גזרו בבה"ש. מ"מ היה לנו לומר מדנקט הכהנים בחלה ובתרומה מוכח דסתם לענין זה כסומכוס דבעי' דוקא חזיא ליה ומש"ה אף דמ"מ גם ישראל בתרומה מערב משום דאי בעי מתשל עליה ומפריש עליה מניה וביה. מ"מ אם הוא בצמצום ב"ס אין מערבים ונקט הכהנים בחלה דהוי מלתא דפסיקא אף בב"ס מצומצם. והכי מוכח מדברי תוס' (דף ל' ע"ב) דהקשו על מתני' דאבל לא בטבל הא חזי לתקוני בה"ש ואין לומר דההיא אתיא דלא כר' וכו' ותירצו כיון דעכשיו לא חזי לשום אדם. ולכאורה תמוה דמ"מ אמאי קתני כהנים בחלה ובתרומה גם לישראל לשתרי כיון דהשתא חזי לאחריני וגם לדידיה חזי ע"י דאי בעי מתשל עלה ויהיה מוכרח בהחלט דמתני' דלא כר' (זולת דנימא דס"ל לתוס' כמ"ש הרא"ש די"ל דכהנים בחלה ובתרומה אורחא דמלתא נקט וה"ה לישראל) א"ו כנ"ל דנקט כהנים דהוי מלתא דפסיקא אף בב"ס מצומצם אבל קושייתם רק על דינא אבל לא בטבל דמשמע ג"כ סתם אף ביתר מב"ס:
אולם ק"ל על דבריהם שם שכתבו ומיהו איכא למימר הא דפריך פשיטא היינו משום דמרישא שמעינן להו דקתני מערבין בדמאי וכו'. הא מזה אין ראיה דבדמאי מערבים היינו בכל ענין אף בב"ס מצומצמות דכיון דאי בעי מפקר לנכסיה ונידוק מזה באמת דבטבל כה"ג אסור אבל עדיין י"ל דביותר מב"ס גם בטבל מערבין לזה קתני אבל לא בטבל לומר דבכל ענין לא דמשום שבות גזרו בה"ש. וביותר י"ל דמה דקתני אבל לא בטבל קאי על מה דקתני תחלה והכהנים בחלה ובתרומה ע"ז אמר אבל לא בטבל ר"ל דכהנים בטבל דאף דאי בעי מפריש וחזי כולה לדידיה מ"מ אין מערבים דמשום שבות גזרו בה"ש וזה לא ידענו מבבא דמערבים בדמאי דהא החידוש בדמאי דאף לישראל מערבים בו:
ויעויין ברשב"א בחי' יבמות (פ' חרש) שהקשה לשיטתיה דאיסור דרבנן מאכילים לקטן בידים דאמאי אין מערבים בטבל ומפרשי' לה בטבל דרבנן הא חזי לקטנים וכמו דמערבים ביוה"כ מה"ט דחזי לקטנים. יע"ש. ולכאורה קשה הא מתני' דקתני אבל לא בטבל אתיא כפשטא כסומכוס דהא קתני ברישא והכהנים בחלה ובתרומה דמשמע לישראל לא (זולת דנימא דס"ל ג"כ כהרא"ש הנ"ל דאורחא דמלתא קתני) ולסומכוס הא לא מהני חזי לאחריני. ואפשר לומר דקושייתו דלא בטבל סתמא קתני אף ביותר מב"ס וכנ"ל. ובזה אף דמתני' זו סבר כסומכוס מ"מ הא השתא חזי לאחריני לקטנים ובזה מהני היכא דבה"ש חזי לדידיה ע"י מתשל עלה כמו לנזיר ביין אלא דסומכוס ס"ל דמשום שבות גזרו בה"ש אבל מתני' דמשמע דס"ל דל"ג בה"ש כמ"ש תוס' שפיר יקשה וזהו ממש כקושית תוס' אלא דתוס' כתבו היכא דהשתא לא חזו כלל לשום אדם לא מהני מכח מתשיל עלה ובזה יחול קושית הרשב"א דהא חזי לאחריני לקטנים. אמנם עדיין יש לפקפק דהא לסומכוס צ"ע בטעמא דמערבין ביוה"כ משום דהוי סעודה הראויה מבע"י כדאמרינן לב"ש וא"כ אין הכרח דמשום קטנים מקרי חזי לאחריני היכא דלא הוי סעודה הראויה מבע"י וכמ"ש התוי"ט בשם הרא"ש וכן ר"ה דאמר שבועה שלא אוכל וכו' קשה לי דמה זו ראיה הא י"ל דהטעם משום דאי בעי מתשל עלה כמו בנזיר ביין דמודה סומכוס ועיין. וא"כ סתמא דהכא ודלקמן לא סתרי אהדדי. ואדרבה בזה היה ניחא טפי הא דלא נקט בהיפוך ג"כ בסיפא בין הדברים שאין מערבים דישראל בתרומה לא. די"ל דלאו מלתא דפסיקא היא דהא אפשר בישראל בתרומה דידיה שהוא יותר מב"ס. ולזה מוכרחים אנו לדברי הרא"ש:

[אות כה] תוי"ט ד"ה השולח ערובו. ולא המנוהו רבנן לקטן. וכתבו תוס' עלה ואע"ג דאמרי' בפסחים גבי בדיקת חמץ המנוהו רבנן בדרבנן היינו בבית שלהם וכו'. ולא זכיתי להבין קושייתם דהתם מעידים שבדקו המנוהו רבנן לעדותם במידי דרבנן וה"נ הכא באמת י"ל דאם באו ואמרו הנחנו עירוב דנאמנים. אבל מתני' מיירי רק בשולח ולא באו לחזרה להעיד שעשו כן. דגם בשולח ע"י גדול ליכא בזה ענין עדות ומצריכים לטעמא דחזקה שליח עושה שליחותו כמבואר בסוגיין ובקטן ליכא חזקה זו וה' יאיר עיני:

[אות כו] בא"ד והר"ר יונתן פירש. וכ"כ רש"י. ותוס' הקשו ע"ז ע"ש:

[אות כד] במשנה או ביד מי שאינו מודה בעירוב. כתב בלח"מ ונ"ל דבזה אפי' בערובי חצירות אינו עירוב: