תוספות רבי עקיבא איגר על משנה עירובין · פרק 3 · משנה 3

[אות כז] הרע"ב ד"ה למעלה מעשרה אין ערובו. בסוגיא מבואר דאם נתנו באילן תוך ד"א למקום שביתתו אף למעלה מעשרה עירובו עירוב ומתני' רק כשהאילן רחוק ד"א ממקום שביתתו או דמתכוין לשבות בעקרו ונופו נוטה חוץ לד' אמות וצריך עיון על הרע"ב שלא כתב כלום מזה אח"כ ראיתי שהרב המגיד (פ"ו מהל' ערובין) תמה כן על הרמב"ם והרי"ף שהשמיטו כ"ז. וכתב נראה שהם סוברים שאינה כהלכה אבל האחרונים פסקו כן וכן כתב הרשב"א עכ"ל:

[אות כח] בהרע"ב ד"ה אפי'. מקום ד' בעינן. היינו במניחו על דבר שגבוה י':

[אות ל] תוי"ט ד"ה נתנו בבור. הכי מוקי בגמרא. דאי בעומד ברה"ר הוא במקום אחד ועירובו במק"א ואי דקאי ברה"י פשיטא אע"כ דקאי בכרמלית. וכתב תוס' הו"מ למימר דעומד ברה"ר ומשום דהנותן עירובו יש לו ד"א אלא דבעי לשנויי אפי' נתכוון לשבות חוץ לד"א מן הבור דומיא דרישא וכו', וקשה לי הא עתה דמוקי דקאי בכרמלית ג"כ לא הוי דומיא דרישא דע"כ לא מיירי רישא בכך דא"כ אמאי למעלה מי' אין ערובו עירוב הא הוי רק שבות דל"ג בין השמשות. ואף דהוי ב' שבותים שימוש מחובר ואפוקי מרה"י לכרמלית. מ"מ לא גזרינן בה"ש דהרי לפי מה דמוקי בסוגיא הרישא בעמד ברה"ר וא"כ למטה מי' הוי ב' שבותים וכי היכי דלמטה מי' בעומד ברה"ר ל"ג בה"ש ה"נ בלמעלה מי' ועומד בכרמלית וכמו דס"ל כן להתוי"ט בפשיטות במה דהקשה דלפלוג ולתני בדידיה באילן גופיה כו'. וא"כ ע"כ רישא רק בעומד ברה"ר. וא"כ עדיין לא הוי דומיא דרישא:

[אות כט] בהרע"ב ד"ה נתנו במגדל. והואיל ואיכא תרתי. תמוה לי דהא באילן למטה מי' ג"כ הוי ב' שבותים דמוציא מכרמלית לרה"ר וגם משתמש באילן. אח"כ מצאתי בשו"ת שער אפרים שתמה כן וע' בחידושי אבן העוזר שכתב ליישב ע"ש. ותוס' כתבו דמיירי במגדל שאינו של בנין ואינו בא במדה דבזה מותר לכתחלה למשוך החבלים דחותמות שבכלים מתיר ומפקיע וחותך והא דלא שרי בלא"ה דיכול לסתור הכלי דאין סתירה בכלים היינו דבנין וסתירה גמורה יש ג"כ בכלים. ויעויין בתוס' בשבת (דף קנ"ה ע"א) ד"ה למטה. א"נ כר' דאמר משום שבות ל"ג בה"ש. ולכאורה תמוה דא"כ גם בלא נעץ יתד באילן דהוי שבות דמשתמש בצידי אילן יהיה ג"כ עירובו ערוב דהא משום שבות ביה"ש ל"ג ואף דהוי ב' שבותים מכרמלית לרה"ר ושימוש במחובר מ"מ ל"ג בה"ש וכנ"ל. אח"כ מצאתי שתמה כן בתשובת מעיל צדקה (סי' ט'). ולענ"ד י"ל דנקט נעץ יתד דיהיה מלתא דפסיקא דערובו עירוב דבלא נעץ יתד אם עירב בין יו"ט לשבת דהא קי"ל יו"ט ושבת ב' קדושות וצריך שיקנה העירוב ליום ב' בבה"ש שבין יו"ט לשבת דבזה אסור להשתמש באילן בה"ש דהא ממנ"פ אם הוא יום אסור משום יו"ט ואם הוא לילה אסור משום שבת וכה"ג אין ערובו עירוב. אבל בנעץ יתד גם בכה"ג עירובו עירוב דמצד הוצאה מכרמלית לרה"ר בזה שייך דגם בבה"ש כזה ל"ג דהא מצד יו"ט ליכא איסור הוצאה:

[אות לב] בתוי"ט ד"ה אם ספק כו'. התם תרי חזקות לקולא. ור' ירמיה משני הקושיא דר"מ אדר"מ דטהרות משנתינו שהיה עליו שרץ כל בה"ש. ומקשה א"כ בהא לימא ר"י ספק עירוב כשר. ותימא דלמאי צריך לאוקמי שהיה עליו כל בה"ש לוקמי רק דנגע בפנינו שרץ רגע אחד בבה"ש דאין הספק באיזה זמן נטמא התרומה דהא אנן רואים באיזו רגע נגע השרץ והספק רק על אותו רגע אם הוא יום או לילה דל"ש בזה חזקה דתרומה ומש"ה ר"מ מטמא ור"י ס"ל דספק עירוב לקולא. וצ"ע. ובתוס' ד"ה אר"י הקשו על שיטת רש"י דחזקת העמד על תחום ביתו הוי חזקה דא"כ מה מקשה דר"מ אדר"מ הא י"ל דבמתני' מש"ה לא אוקי תרומה אחזקתה משום דאיכא חזקה אחרת דהעמד אדם על תחום ביתו. וכתבו דניחא ליה לשנויי אפי' סבר ר"מ ערובי תחומין דרבנן דהשתא לא מצי לשנויי הכי משום דמתני' איכא חזקה לחומרא דכיון דאיכא נמי חזקה לקולא הו"ל דהוי עירוב דספק דרבנן לקולא מש"ה מוקי מתני' בב' כיתי עדים דלא שייך למימר הכי כיון דאיכא דמפקא ליה מחזקתה עכ"ל. ותמיהני הא השתא קיימינן דבתחומין דרבנן ראוי להקל בספיקא בלא חזקה דהא נגד חזקת תרומה איכא חזקת תחום ביתו. וא"כ מה בכך דתרי ותרי מפקי לה מחזקה. הא כי היכא דמפקי מחזקה דתרומה מפקי נמי מחזקה דתחום ביתו והוי שוב ספק השקול ולקולא. וצ"ע. ומ"ש התוס' בד"ה הכא בשני כיתי עדים דר"מ ל"ל אוקי תרי בהדי תרי אע"ג דבפ"ג דכתובות אמרי' אוקי ב' בהדי ב' אפי' בדאורייתא כו'. קשה לי הא התם אמר: כן בממון דאוקי בחזקת בר שטיא. אבל באיסור באמת אמרינן דלכה"פ הוי ספיקא דרבנן היינו דחז"ל אמרו שלא לסמוך אחזקה בתרי ותרי ועיין תוס' כתובות (דף כ"ו ע"ב) דנקטו הקושיא דתרומה דרבנן ולא החמירו כדאמרי' התם גבי כהן. ותירצו אי משום דמ"מ תחומים דאורייתא או כיון דנטמאו לפנינו גרע ודבריהם כאן צ"ע. וביותר קשה הא ביבמות (דף ל"א) אמרי רבה ור"י דתרי ותרי ספק דאורייתא והגמ' דחי לה מהאי עובדא דבר שטיא הרי דרבה ור"י ס"ל דאפי' מן התורה לא אוקמי אחזקתה והכא הרי מרא דשמעתתא רבה ור"י וא"כ מה הקשו התוס'. וצ"ע: