משנת ארץ ישראל על משנה תענית · פרק 2 · משנה 3

ואלו הן – שש הברכות הנוספות: א.

זכרונות ב.

ושופרות – הן שתי הברכות "זכרונות" ו"שופרות" הנאמרות בתפילת מעריב, שחרית ומוסף בראש השנה, כפי שמפורט במשנת ראש השנה¹¹⁸ראו פירושנו לראש השנה פ"ד מ"ה-מ"ו. במקורות התנאיים לא מצינו הבדל בין תפילת שחרית והתפילות האחרות לבין תפילת מוסף כפי שאנו נוהגים כיום, וכפי שהיה כבר בימי האמוראים. ראו דברי בעל המאור למשנת ראש השנה ובביאורנו למשנה שם, פ"ד מ"ז. . בראש השנה מתפללים תשע ברכות; שלוש ראשונות ושלוש אחרונות כבכל שבת ומועד, ובאמצע שלוש ברכות: "מלכויות", "זכרונות" ו"שופרות". "מלכויות" היא תפילה מיוחדת לראש השנה, יום בריאת העולם והתמלכותו של השם, אך "זכרונות" ו"שופרות" הן לדעת המשנה תפילות-בקשות הראויות להיאמר בתפילה אף בתעניות ציבור¹¹⁹זיכרונות שימשו כיסוד חשוב אף בתפילות של אנשי קומראן בהתכנסויותיהם (ראו ניצן, תפילת קומראן, עמ' 81-77). מוטיב הזיכרון מופיע פעמים נוספות בתפילה המסורתית של כלל ישראל. תפילת "יעלה ויבוא" הנאמרת בראשי חודשים ובמועדים כולם, בתפילת שחרית, מנחה ומעריב הרי היא תפילת "זכרונות": "יעלה ויבוא ויגיע... ויזכר זכרוננו וזכרון אבותינו" וכו', והיא התפילה הקרויה "מעין המאורע" או "קדושת היום". ראו תוס', ברכות פ"ג ה"י; ירו', שם פ"ז ה"ה, יא ע"ב; בבלי, שבת כד ע"א ובפירוש רש"י שם. . "זכרונות" ו"שופרות" הן שתי ברכות, ולאחר מכן התנא מונה את ארבע הברכות האחרות לפי הזכרת הפסוק הראשון של אותו פרק שנקרא כולו או בחלקו, ומסתבר שהוסיפו עליו דברי תפילה וחתמו בברכה, כפי שמפורט במשנה הבאה. ג.

אל ה' בצרתה לי – הוא מזמור קכ בתהלים, וחותם בברכה כמפורט במשנה הבאה. ייתכן שאמרו רק את הפסוק הראשון, כי המשכו של הפרק אינו עוסק בסכנת רעב אלא בסבלו של אדם משונא שלום ואיש רמייה. לאחר מכן דברי תפילה והחתימה. גם כאן בדפוס ובעדי נוסח נוספים נוסף המשך הפסוק, "קראתי ויענני"¹²⁰התוספת מצויה ב- מ, מב, פו, דו, א, ת. . ד.

אשא עיני אל ההרים – הוא מזמור קכא בתהילים, וחותם בברכה. ה.

ממעמקים קראתיך ה' – מזמור קל בתהילים, וחותם בברכה. ו.

תפלה לעני כי יעטף – מזמור קב בתהילים, וחותם בברכה. שלושת הפרקים האחרונים יכלו להיקרא בשלמותם, שכן תוכנם עד הפסוק האחרון הוא תפילה ותקווה.

בסדרי התפילה של ימי התנאים שובצו פסוקים רבים ופרקים שלמים רבים מספר תהילים, כשם שפרקים רבים מן התהילים נאמרו בשירת הלוויים במקדש. אולם במקדש נאמרו מזמורי תהילים כיחידות שלמות ולא שובצו בתוך מסגרות של תפילה או שירה. בכל יום נאמר מזמורו של יום, ואין כל פתיחה או סיום המלווים את הפרק. בימי מועד אמרו הלוויים את ששת פרקי ההלל ופרקים רבים אחרים בימי מועד או באירועים מסוימים, ואין כל רמז במקורות כי במקדש הקדימו לפרקים או לאמירת ההלל ברכה או חתמו את השירה בברכה. בתפילה שובצו פסוקים או פרקים שלמים מן התהילים, אך לעולם הם באים במסגרת של ברכות וחתימות. ההלל בא עם ברכה וחתימה בסופו.

בספרות ההלכתית "ברכה" היא מונח מוגדר, הפותח ב"ברוך אתה ה'..." ומסיים ב"ברוך אתה ה'...". יש בה בדרך כלל שבח, תודה או בקשה. אבל בספרות הקדומה "ברכה" היא גם פסוק או פרק מהתנ"ך. יש להניח שבמקדש היו חלק גדול מהתפילות פרקי הלל, בין אלו שנאמרו על ידי הלוויים כשיר של יום ובין תפילות אחרות. כך, למשל, בנות ציון רוקדות ושרות פסוקי תורה (להלן, פ"ד מ"ח). לעומת זאת הלל הזקן מזמר בריקודי ניסוך המים משפטים ופתגמי חכמה שחיבר (תוס', סוכה פ"ד ה"ג). התפתחות התפילה מפסוקי תורה דרך הפתגמים לטופס ברכה מדוקדק, מחייבת בירור שלא כאן מקומו.

רבי יהודה אומר לא היה צריך לומר זכרונות ושופרות – אין אומרים "זכרונות" ו"שופרות", שהן תפילות בראש השנה, אלא אומר תחתיהם רעב כי יהיה בארץ דבר וגו' – הם דברי שלמה בחנוכת המקדש הכתובים בספר מלכים א פרק ח פסוקים לז-מג. ברכה זו באה לדעת רבי יהודה תחת "זכרונות".

אשר היה דבר ה' אל ירמיהו הנביא על דברי הבצרות וגו' – ירמיה פרק יד. לדעת רבי יהודה שני פרקים אלו מן הנביאים מתאימים יותר למעמד של התכנסות לתפילה על ירידת גשמים ועל כל צרה שתבוא. לדעתו אין הצדקה לחזור על שתי תפילות הקבע של ראש השנה, ואומר חותמותיהם – אחר כל ברכה אומר את חתימתה, כמפורש במשנה הבאה. המשפט האחרון מוסב על כל המשנה, אחר כל אחת משש הברכות שמנתה המשנה. דברי רבי יהודה באו בכעין מאמר מוסגר ברצף דברי המשנה. תפילתו של רבי יהודה היא שילוב של פסוקי מקרא וטופס ברכה במובנו ההלכתי.