משנת ארץ ישראל על משנה תענית · פרק 2 · משנה 4

על הראשונה הוא אומר – על ברכת "ראה נא בעניינו". החזן מוסיף רק שש ברכות, אך מתחיל להאריך בתחנונים בברכה השביעית שבשמונה עשרה, בברכת "ראה נא בעניינו", המסתיימת בברכת "גואל ישראל". בתלמוד הבבלי שואלים: "הני שש, שבע הוויין" (טז ע"ב), הרי המשנה שלפנינו מונה שבע ברכות, "כדתנן (בסופה של משנה זו) על השביעית הוא אומר ברוך מרחם על הארץ"! רב נחמן בר יצחק עונה על השאלה "מאי שביעית, שביעית לארוכה", ומוסיף מן הברייתא: "כדתניא בגואל ישראל מאריך". ואמנם כך אמור בתוספתא: "היכן אומר, בין גואל לרופא" (פ"א ה"י). בחתימה של הברכה הוא אומר: מי שענה את אברהם בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה' גאל ישראל – החתימה הסופית היא הנוסח הקבוע של הברכה בכל ימות השנה, אך החתימה לפניה מיוחדת לתענית. החתימות מזכירות את היענות ה' לאבות האומה, ומתחיל באברהם. לא נזכר בתורה כי אברהם התפלל ונענה. נראה שהירושלמי חש בקושי, וכך אנו שונים: "ולא יצחק נגאל. מכיון שנגאל יצחק כמי שנגאלו כל ישראל. רב ביבי אבא¹²¹במדרש ויקרא רבה: רב ביבי בר אבא. השם משתנה במדרשים השונים. בשם רבי יוחנן אמר אברהם לפני הקב"ה רבון העולמים גלוי וידוע לפניך שבשעה שאמרת לי להעלות את יצחק בני היה לי מה להשיב ולומר לפניך אתמול אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע ועכשיו את אומר והעלהו שם לעולה. חס ושלום לא עשיתי כן אלא כבשתי את יצרי ועשיתי רצונך כן יהי רצון מלפניך ה' אלהיי שבשעה שיהו בניו שליצחק בני נכנסים לידי צרה ואין להם מי ילמד עליהם סניגוריא אתה תהא מלמד עליהם סניגוריא, 'ה' יראה', את נזכר להם עקידתו של יצחק אביהם וממלא עליהם רחמים" (סה ע"ד)¹²²הדרשה נמצאת בשינויי לשון ועניין בבראשית רבה, פנ"ו, עמ' 602; ויקרא רבה, פכ"ט, עמ' תרפב; תנחומא, וירא כג; תנחומא בובר, שם מו (נח ע"א); פסיקתא דרב כהנא, פסקא כג, עמ' 342; פסיקתא רבתי, פסקא מ (קעא ע"ב); בראשית רבתי, עמ' 91; מאמרי ילמדנו בילקוט תלמוד תורה, מאן, עמ' שטז. בבראשית רבתי: "אמר רבי שמלאי נתעטף אברהם בתפילה" וכו'. . "מי שענה לאברהם" היא החתימה, אך הברכה עצמה הייתה ארוכה יותר. במקורות התלמודיים לא נמצא נוסח הברכה עצמה, לא לברכה הראשונה ולא לשש הברכות האחרות¹²³בספר לקוטי הרמב"ן, ה ע"א, נאמר: "ולפי שלא ראיתי סדר ברכות הללו בסידורי הראשונים אכתוב הסדר הזה", והוא מציג נוסח שהיה מקובל בזמנו ובמקומו. .

על השנייה – בחתימה על השנייה, שהיא הראשונה משש הברכות שהוא מוסיף, הוא אומר מי שענה את אבותיכם על ים סוף הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה – כשהתקרב פרעה נאמר בכתוב (שמות יד י): "וייראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה' ", וכאמור במכילתא: "מיד תפסו להם אומנות אבותיהם" שהרי "אין להם לישראל אלא תפילה"¹²⁴מכילתא דרבי ישמעאל, מסכתא דויהי, פרשה ב, עמ' 97; מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי, יד י, עמ' 53. . בברכה זו בלבד נאמר "שענה את אבותינו", ובשאר הברכות נמנו ראשי המדברים יהושע, שמואל, אליהו, יונה ודוד. רק במעשה קריעת ים סוף נזכר כי העם צעק אל ה', אך במעשים האחרים אין הזכרה של העם אלא שהמלך או הנביא התפלל לה'.

ברוך אתה ה' זוכר הנשכחות – זו החתימה ל"זכרונות"¹²⁵החתימה ל"זכרונות" בתפילת ראש השנה כפי שאנו מכירים אותה מסידור התפילה שבידינו שונה: "זוכר הברית". בכמה עדי נוסח חסר המשפט "מי שענה" עד "היום הזה", והוא באמת חזרה מיותרת (מג, א, ר, ג). .

על השלישית הוא אומר – בחתימה השלישית, החותמת את ברכת ה"שופרות" שהיא הברכה השנייה לברכות שמוסיפים בתפילת התענית, הוא חותם: מי שענה את יהושע בגלגל הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה – בשהותו בגלגל (יהושע ד). התשועות לישראל בכניסתם לארץ, ככיבוש יריחו ולאחר מכן העי וכניעתם של הגבעונים, היו בשהות יהושע והעם בגלגל (שם ט). הזכרת הישועה ליהושע משתלבת יפה לאחר הזכרת הישועה בימי משה, ויש בה אף מן ההתאמה לתפילה בשופרות, שכן אף יהושע נענה בשופרות בכיבוש יריחו (רש"י), ואמנם ברכת החתימה ל"שופרות" היא: ברוך אתה ה' שומע תרועה – לשונה קרובה לנוסח חתימת תפילת ה"שופרות" בראש השנה כפי שהיא מצויה לפנינו: "שומע קול תרועת עמו ישראל ברחמים". בסידורו של רב סעדיה גאון¹²⁶סדור רב סעדיה גאון, עמ' רכה. החתימה בתפילת ראש השנה היא ממש כלשון המשנה שלפנינו¹²⁷כך אף בסידורים שונים. .

על הרביעית הוא אומר – היא הברכה השלישית הנוספת, אשר נאמר בה "אל ה' בצרתה לי קראתי ויענני" (תהלים קכ א), חותמים בה: מי שענה את שמואל במצפה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה' שומע צעקה – והוא מקרא מלא בשמואל א ז ט: "ויזעק שמואל אל ה' בעד ישראל ויענהו ה' ".

על החמישית הוא אומר – הברכה הרביעית בסדר הברכות הנוספות בתענית, שנושאה "אשא עיני אל ההרים" (תהילים קכא א), חותמים בה: מי שענה את אליהו בהר הכרמל הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה' שומע תפלה – נושא התפילה "אשא עיני אל ההרים" תואם את מעמד תפילת אליהו על הר הכרמל הסדורה בספר מלכים א יח לו-מ. הוא פונה לה': "ענני ה' ענני" (פסוק לז) ונענה.

על השישית הוא אומר – הברכה החמישית בסדר הברכות הנוספות בתפילת התענית, שנושאה "ממעמקים קראתיך ה' " (תהלים קל א), מי שענה את יונה ממעי הדגה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה' העונה בעת צרה – תפילה זו, "ממעמקים קראתיך ה' ", הותאמה לתפילתו של יונה שקרא לה' ממעמקי הים, כמסופר בספר יונה פרק ב. הברכה "העונה בעת צרה" תואמת את המסופר על יונה שהיה שרוי בצרה במעי הדגה "ויתפלל יונה" ונענה.

על השביעית הוא אומר – היא הברכה השישית המסיימת את סדר הברכות של התענית ואשר עניינה "על דברי הבצרות" (ירמיה יד א), והרי התעניות הוכרזו מפני שלא ירדו גשמים וחוששים לבצורת.

מי שענה את דוד ושלמה בירושלם הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה' המרחם על הארץ – כל ההיענויות הקודמות היו היענויות לעם בכללו כשהיה בצרה, כגון "אבותינו על ים סוף", או לאדם שהיה בצרה כגון יונה, אולם תפילות דוד ושלמה היו להצלת הארץ מרעב, משום כך מסיימת תפילת התענית לירידת גשמים בהזכרת הישועה בימי דוד ושלמה אשר עליה נאמר: "ויעתר אלהים לארץ" (שמואל ב כא יד). הזכרות מעשי הישועה לאבות האומה ערוכות לפי סדר הזמנים: אברהם, ים סוף, יהושע וממשיך עד יונה, ורק הצלת הארץ בימי דוד ושלמה, הנזכרת בסוף, אינה לפי סדר הזמנים כיוון שביקשו לסיים בעניין המאורע אשר למענה התכנסו¹²⁸כך מפרשים שני התלמודים (ירו', סה ע"ד ובבלי, יז ע"א). . בהזכרת המעשה בימי דוד הכוונה למסופר על "הרעב בימי דוד שלש שנים" ובהמשך: "ויעתר אלהים לארץ אחרי כן" (שמואל ב כא א-יד). אין במקרא כל סיפור על רעב או בצורת בימי שלמה, ואין המשנה מתכוונת אלא לתפילתו של שלמה בחנוכת המקדש: "רעב כי יהיה בארץ" (מלכים א ח לז), ולאחר מכן נראה אליו ה' ובישר לו: "שמעתי את תפילתך" (שם שם ט ג).

המשנה קובעת כי החתימה בברכה האחרונה היא "המרחם על הארץ", ובתוספתא ובמקבילות בתלמודים נמסר: "שביעית, סומכוס אומר משפיל הרמים" (תוס', פ"א ה"י; ירו', סה ע"ד; בבלי, יז ע"א).

מלשון התפילה הערוכה במשנה, "מי שענה... הוא יענה אתכם", משתמע כי שש הברכות לא נאמרו בתפילת היחיד אלא בתפילת שליח הציבור "הזקן והרגיל"; העורך את התפילה פונה אל הציבור. אין הוא אומר "יעננו" או "יענה אותנו" אלא "הוא יענה אתכם". השתתפות הציבור היא בעניית ה"אמן" או "ברוך שם כבוד מלכותו...", כפי שיתברר במשנה הבאה. צורה זו היא יחידאית בתפילות ציבוריות. בנוסחאות התפילות הפזורות במסורת התלמודית ובספרות שלאחריה התפילה היא תמיד בלשון של שיתוף שליח הציבור עם הציבור: "אלוהי אבותינו... ראה בעוניינו... רפאנו" וכיוצא באלה¹²⁹ראו דיונו של היינמן, התפילה, עמ' 77-67. .

ההסבר לכך הוא אולי בעובדה שראשיתה של תפילת התענית נעוצה בנוהגי המקדש והיא הונהגה בידי הכוהנים, והשיתוף בין שליח הציבור והציבור בכללו אינו משתקף עדיין בנוסח קדום זה. בתלמוד הבבלי (יד ע"א) מצוטטת לשון תפילה של תענית ובה כבר נמצאת הלשון "עננו" ולא "הוא יענה אתכם" כבמשנתנו. בתשובות גאונים של רב שרירא ורב האיי, וכן בתשובתו של מר שר שלום, מצויה תפילת התענית הערוכה כסדר משנתנו, ואף בהן הלשון היא רק "עננו" ולא "הוא יענה אתכם"¹³⁰תשובתם של רב שרירא ורב האיי מצויה בספר האשכול, ח"ב עמ' 6, ובמקורות נוספים (=אוצר הגאונים לתענית עמ' 26-24), ותשובתו של מר שר שלום מצויה בחמדה גנוזה סימן קס (=תשובות רב שר שלום גאון, סימן סא, עמ' פט-צ). .