לחם שמים על משנה אהלות · פרק 18 · משנה 8

ואם היה עבד או אשה כו' לשון רע"ב עבד של ישראל או אשה ישראלית כו'. ולר"מ בחבורו עבד מישראל. ונראה בעיני שאין ר"ל עבד עברי. דצריכא למימרא. אלא עבד מישראל שנמכר לגר תושב או לעקר. וקמ"ל דנאמן לשמור המדור כו' ע"כ תי"ט. נ"ל שבוש הוא. שאין זה נקרא סתם עבד של ישראל. אלא לשון המשנה הוא כמשמעו. עבד כנעני (שהוא העבד המוחלט בלי שם לווי) שלישראל. ודקשיא ליה מעבד דעושה מדור. לק"מ. מי לא שאני ליה למר. בין עבד של ישראל. שמעמידו רבו שם לשמרו. ובין עבד דעלמא. דלית ליה אימתא דרביה. ודאי הוא עצמו. חשוד על הזנות (כמצות כנען אביו עליו) כשאין משגיח עליו. וכן הדבר בשפחה פשיטא דבשפחתו של ישראל עסקינן. שיש לה נאמנות. כשהיא בבית רבה ישראל. וכדמהימנינן להו באיסורין במילי אחריני (כההיא דתנן פרק ה' דעירובין. אפילו עבד אפילו שפחה נאמנין לומר ע"כ תחום שבת. ובשלהי יבמות. משיאין ע"פ עבד. וע"פ שפחה. ופ"ו דסוטה אפי' עבד ואפילו שפחה נאמנין) והיינו נמי אשה דמתניתין. דכיילא ודאי כל אשה שתהא. ושפחה בכלל (גם מקרא מלא הוא בידינו. אם אדוניו יתן לו אשה וגו'. הרי אפילו בלשון תורה. השפחה הכנענית. גם היא נקראת אשה) דלענין עדות. עבד ושפחה ואשה שוו להדדי. והכי נמי איתנהו במצות בשוה. להכי מהימני כי הדדי. כל היכא דהך (דתי"ט) מהימן. הני מהימני. וכללא הוא. כל דוכתא דבחד סגי. אינהו נמי כשרין לעדות. זה פשוט. ושרי ליה מריה לתי"ט דמשבש גרסא דייקא. וסמי לנוסחא עתיקא. ותלי בה בוקא סריקא. איברא כולהי נוסחי דמתניתין ודתוספתא מתרצתא נינהו ודקו כחדא. ושפחה לבדה. כמו כן עושה מדור לעצמה.

אהלי הערביים אינם קבועים כו' לא קברי בהו ונראה לפי שדרכן להסתיר קבורת הנפלים כו'. והרמ"כ לפי שאין בהם ישוב תמיד ולא יקברו בו כו'. ע"כ תי"ט. לדידי חזי לי איפכא. אלא לפי שבמקום דירתם עצמה. ודאי אינם קוברים. דירה סרוחה לא שמה דירה. ולא עבדי קבורה. אלא במקום מרווח ופנוי חוץ לדירה. משא"כ באלה המקומות שיצר להם המקום. לא יקברו במקום שאוכלים ושותים וישנים שם. זה פשוט.