תוספות רבי עקיבא איגר על משנה מכות · פרק 3 · משנה 9

[אות טז] תוי"ט ד"ה והן מוקדשין. וכלאי הכרם חשיב לתרי לאוין. ובטורי אבן בחי' לר"ה בדף (ד' ע"א ד"ה צדקות) כתב דבפשוטו י"ל דהוי ח' לאוין דנזיר הוי ב' לאוין לא יטמא ולא יחלל כדאיתא בנזיר (דף ל"ח). ולשיטת רש"י ותוס' תמוה הא הוי ט' לאוין:

[אות יז] תוי"ט ד"ה ויום טוב. שאל"כ לא היה יכול לחייבו מיתה. אבל ח"כ דלוקין ול"א דלאו שניתן לאזהרת כרת הוא דח"כ ל"צ אזהרה דהרי פסח ומילה ענוש כרת אף דלא הזהיר. וגם לקרבן ל"צ אזהרה והא דקתני בריש כריתות דפסח ומילה ליכא קרבן היינו דעל אין בו מעשה ליכא קרבן. כך מבואר בסוגיי' שם. ועי' בתוספות בב"ק (דק"ה ב' ד"ה מאי וכו') שכתבו בשלמא בעונש שבועה דהיינו קרבן שייך (דלא ענש אא"כ הזהיר) דפסח ומילה ליכא קרבן משום דלית בי' לאו אף ע"ג דאיכא כרת עכ"ל. הא בסוגיי' אמרי' דקרבן ל"צ אזהרה. וכן בשבועות (די"ח ב' ד"ה ל"ת מנ"ל) כתבו דלא מחייב חטאת אא"כ יש בה לאו מידי דהוי אפסח ומילה עכ"ל וק' כנ"ל. ועי' בתוס' זבחים (דף ק"ו א' ד"ה אזהרה) שהקשו בעצמם כן על פירש"י דהתם. ואפשר לדחוק דתוספות בב"ק ושבועות הנ"ל ס"ל דסוגייא קאי לרבינא דאליביה מצינן למימר דקרבן בעי אזהרה כמ"ש תוספות זבחים שם. ועי' ברש"י (יבמות דף נ"ה א' ד"ה לכרת) וכתב דלא הו"ל לעונשו כרת אלא אם כן הזהיר. וצ"ל דס"ל לרש"י דרי"צ ס"ל כרת בעי אזהרה מש"ה ס"ל דליכא מלקות בחייבי כריתות: