תוספות רבי עקיבא איגר על משנה מכות · פרק 3 · משנה 4

[אות טו] בהרע"ב ד"ה כל מצות ל"ת. ושחטה או שמתה. זה לגי' הרי"ף דר"י ס"ל קיימו ולא קיימו אבל לגירסת רש"י ותוס' ר"י ס"ל בטלו ולא בטלו דס"ל דהתראת ספק שמה התראה. דזה מקרי ס' התראה דשמא לא יבטל אבל ר"ל ס"ל דל"ש התראה לזה אמר קיימו ולא קיימו דה"ה אם הזהירו ב"ד לקיים העשה ולא קיימו מיד לוקה וזה לא מקרי התראת ספק כיון דצריך שיעשה מעשה לפטור עצמו ובהכי מיירי מתני' ב' דפרקי' והבא אל המקדש טמא דלוקה אף דהוי לאו הנל"ע דכתיב וישלחו מן המחנה ולא יטמאו את מחניהם אלא דמיירי דהזהירוהו ב"ד לצאת ולא רצה. ולאידך מ"ד דס"ל דלא לקי אא"כ ביטל העשה בידים כגון ששחט את האם אבל לא במתה. צ"ל בטעמא דמתני' הנ"ל דלא הוי נל"ע כיון דהוי לאו שקדמו עשה. ובתוס' שבועות (דף ד' א') ד"ה אבל וכו' ומיהו הא נמי חשיב התראת ספק למ"ד בטלו ול"ב דחשיב התראת ספק אפי' שיבר כנפים. תמוה לי הדמיון דהתראה בשעה ששובר כנפים לאו מלתא דהא עתה אינו עובר על שום לאו אלא דמבטל העשה וההתראה בשעת העבירה דהיינו הלקיחת האם היה ספק שמא לא יבטל העשה בידים. אבל בשבועה דההתראה הוא בשעת הזריקה דבזה לא יאכל עוד ועובר שבועה בזה מקרי התראת ודאי בכל שאתה אומר ששייך התראה בשעה שזורקו לים אז הוי התראת ודאי: