לחם שמים על משנה חולין · פרק 5 · משנה 1

אותו ואת בנו עתי"ט שטת המפרשים. דס"ל שאינו נוהג בזכרים. והיא גם שטת ת"א. עיין גל עד.

וכ"ע בתי"ט ומיהו כו' דלר"י כו' מספקא לן כו' הילכך. אי ודאי לן שהוא אביו. אסור לשחטן ביום אחד. והיכי דמי. נ"ל היינו שראינו שרבע השור את אמו של זה. ומן אז שמרוה בבית. שלא עלה עליה זכר אחר (או שלא היו שם זכרים מצויים לה כלל) עד מלאת תשעה ירחים. שכלו לו חדשיו. חזקה שזה אביו. ולאשתהי לא חיישינן. כדלא מספקינן דכוותה באדם. אפילו לדין מיתה בודאי מחזקינן ליה. אע"ג דשכיח ביה אשתהי. ולפד"ז סופג ארבעים. גם על האב.

ושניהם סופגים מ"ש תי"ט אליבא דרמב"ם נ"ל הראשון חייב כרת. בלא התרו בו.

מלבד שהוא דוחק נגלה. לאוקמה למתני' בתרי טעמי בחד בבא. עדיין צ"ע אי חייב כרת בדלא אתרו ביה. אע"ג דקמי שמיא גליא ולא אברו סהדי אלא לשקרי. או משום דילמא אשתלי ועבד ולא אדעתיה. אפ"ה נ"ל יותר שגם לדין שמים. צריך התראה. שתהא דעתו מיושבת עליו. ואינו עושה אלא להכעיס. אף אם ה' חוקר כליות ולב. מ"מ אינו בא בטרוניא עם בריותיו. במקום שיש לחוטא התנצלות לומר שלא במרד ובמעל עשה. וכן נראה מן הכתוב הרבה כמה התראות הוצרכו הנביאים לעשות קודם שנתחייבו ישראל. אלא שי"ל רבים שאנו. ולמאי נ"מ בהך פסקא דדינא. עיין השמטה דשלהי מכות.