משנת ארץ ישראל על משנה נדה · מבוא · מיקום 6

נושא הנידה בפרט וטומאת האישה בכלל הוא אחד הנושאים המרכזיים במסורת ישראל. זהו כמעט הסעיף היחיד שנשמר מהלכות טומאה הענפות; אפילו הלכות טבילה של בעל קרי וטומאת הגבר הזב, וכן טומאת בני זוג לאחר יחסי אישות רגילים, נעלמו במהלך הדורות. מכיוון שכולנו טמאים, אין טעם להיטהר מטומאה קלה זו או אחרת.¹לעומת זאת, הקפדה מסוימת על טהרת כוהנים נשמרה, אבל רק במישור העקרוני של טומאת המת, וגם בכך הסתפקו בהלכה כללית, והעיסוק בפרטי ההלכה נדחק לשולי הספרות ההלכתית. התחום היחיד שהלכות טהרה נשמרות בו במלואן הוא תחום הנידה. במבוא לסדר טהרות הצענו שמיעוט מי פרה אדומה גרם לוויתור על מצוות טהרה, אולם נידה אינה מחויבת בהזיית מי חטאת, ולפיכך אין סיבה לביטול צבר הלכות זה. דומה שמעבר לכך, תחושתם של חכמים הייתה שהלכות טומאת הנשים אינן קשורות להלכות טומאת מת או לטומאות אחרות.²יצוין תחום טומאת הנבלה, שהתורה ומסורת חז"ל ראו בו חלק מתחום הטהרה. בימינו איסורי האכילה נותרו, אולם משמעותם בנוגע לטומאה, פגה. האוכל נבלה עובר על איסור, אבל אינו צריך לטבול. מבחינה משפטית, דיני טומאת הנבלה עברו מתחום הטהרה לתחום הכשרות. הכשרות היא תחום הלכתי שתפס בימי המשנה והתלמוד מקום משני בלבד בספרות ההלכה, והתפתח מאוד מאז חתימת התלמוד. מן הסתם, תחושת הסיאוב החברתי והאווירה המאגית למחצה תרמו אף הן לשימור ההלכות. במחשבת דורנו, דיני הנידה נחשבים עיקר דתי ואבן יסוד של ה"בית היהודי", ותשתית לחיי המשפחה. מרכיבים מוחצנים אלו אינם מוכרים בספרות הקדומה, וכדאי לעקוב אחר התפתחותם. אנו נקדיש את המבוא להתפתחות שחלה בדינים אלו, החל בזמן שלאחר תקופת המקרא וכלה בתקופת המשנה. בכל הנוגע לתקופות מאוחרות יותר נסתפק בהערות חלקיות בלבד (איורים 1 א-ג).