משנת ארץ ישראל על משנה נדה · מבוא · מיקום 7

בתורה (ויקרא ט"ו) נמצאת פרשת טומאות האישה במסגרת כללית יותר של דיני טומאה, ללא הדגשה מיוחדת, להוציא פסוק אחד המופיע מאוחר יותר ומחייב את העוברים על איסור נידה בעונש כרת: "ואיש אשר ישכב את אשה דָוה וגִלה את ערוָתה, את מקֹרה הערה והִוא גלתה את מקור דמיה – ונכרתו שניהם מקרב עמם" (שם כ', יח). בכך מועלית דרגת האיסור לדרגה הגבוהה ביותר בתורה, לפחות כפי שחז"ל הבינוה, ומקבילה לדרגת עונש מחלל המקדש (הנכנס אליו בטומאה).

דיני התורה פשוטים למדי, אף שבמחקר המודרני הועלו קשיים רבים בניתוח הפסוקים, מדובר בסדרת טומאות שהמשותף להן הוא דם היוצא מבית הרחם.³בספרות חז"ל נמצאים כינויי לשון נקיים רבים לאיבר זה של האישה. ניכר שחכמים חשו מבוכה בבואם להזכיר את המקום. עם זאת, הגישה בספרות חז"ל ישירה, משפטית וברורה. למען האמת, גם אנו התחבטנו איזו לשון לנקוט, ועם כל אי הנוחות הכריע הצורך של הקוראים במינוח ברור. בסופו של דבר האיבר אינו טמא והוא חלק ממעשי ה', ואין צורך להסבירו ולעקפו.