תוספות רבי עקיבא איגר על משנה גיטין · פרק 2 · משנה 5

[אות טז] בהרע"ב ד"ה ואפי' חש"ו. ואדעתא דנפשייהו עבדי. לא הבנתי בעבד דהוא ישראל מעליא אלא דלאו בר גיטין וקדושין הוא. מה שייך ביה אדעתא דנפשיה עביד (*אף שהרמב"ם סובר ג"כ בעבד. אך מטעם שאינו בן כריתות):

[אות יז] תוי"ט ד"ה אפילו חש"ו כו'. כ"כ הר"ן שם. הר"ן כ"כ לשיטתו שהחליט דלפי אוקימת' דמתני' מיירי בטופס. לא מוקמי בגדול עומד ע"ג. אבל לפירוש הר"ע והרמב"ם דבעי' תרוייהו טופס וגעע"ג אבל בלא געע"ג באמת גם בטופס פסול א"כ באמת דינו כמו במחובר (מ"ש רבינו שפסול הוא לר"י וה"ה לת"ק אסור לכתחילה כי לדעת הרמב"ם מותר לסופר להזמין טופסי גיטין):

[אות יח] הרע"ב ד"ה ונכרי. דליתי' בתורת גיטין כו'. בלא"ה ליתא בכלל שליחות גם בעלמא כדדרשינן מה אתם בני ברית אלא דמכח טעם זה גם עבד פסול לשליחות גט. והא דלא נקט במתני' עבד דהוי יותר רבותא מנכרי. היינו דבא לאשמועינן דאפי' נתגייר אף דבאותו שעה היה דעתו להתגייר מ"מ פסול דבזה נכרי יותר רבותא מבעבד דאין בידו להשתחרר. תוס'. אבל דעת הר"י מגא"ש דעבד באמת כשר להולכת גט דדווקא לענין קבלה בעינן מידי דחזי לנפשי' ורק נכרי פסול משום דלאו בר שליחות הוא. והר"ן כ' דבירושלמי מוכח כדעת הרע"ב. וזהו שיטת רש"י ותוס' והרי"ף והרמב"ם (אך דעת הרשב"א לחומרא לפסוק כדעת הר"י מגא"ש): והנה בעיקר קושי' תוס' דאמאי נקט בר היתירא הא בלא"ה פסול משום דהא נכרי לאו בר שליחות. לענ"ד יש ליישב למ"ש האבן העוזר בא"ח (סי' קפ"ט) ליישב להסוברים (והוא דעת תוספות בסנהדרין ע"ב) דמומר לאו בכלל בני ברית אמאי מומר יכול לעשות שליח לגירושין הא דרשינן מה אתם בני ברית. היינו דסגי להיות שלוחו דומיא דאתם בחד מלתא. דעבד אע"פ שאינו דומה דאתם לענין מה אתם ישראל מ"מ מהני כיון דהוי דומיא דאתם לענין בני ברית (כסברת הגמ'. ופסול משום דאינו בתורת גו"ק) וכן מומר דהוי דומיא דאתם בחד צד לענין מה אתם ישראל. זהו תורף דבריו עיי"ש. ונראה לפ"ז למ"ש המשאת בנימין בתשוב' והובא במג"א (סי' תמ"ח סק"ד) דנכרי לנכרי נעשה שליח (וכ"כ המוריק"ש חוה"מ (סי' קפ"ח)) והיינו כיון דהשליח דומה למשלח. ה"נ י"ל דנכרי נעשה שליח למומר דדומה בחד צד שליח להמשלח דשניהם אינם בני ברית. ורק נכרי לישראל א"נ שליח דאינו דומה בשום צד להמשלח דהמשלח הוא ישראל ובן ברית והשליח אינו בשניהם וא"כ מש"ה לא מצי למנקט הטעם דאין שליחות לנכרי דהא משכחת דנעשה שליח להביא גט ממומר לאשתו. מש"ה נקט טעם דלאו בר היתירא הוא:

[אות יט] תוי"ט ד"ה וסומא. דסגי בקל קולמסא. קשה לי הא לכאורה קן קולמסא מהני דיכול לומר בפנ"כ דהוא משום לשמה או משום דאתי לאחלופי בקיום שטרות דעלמא. אבל לענין בפנ"ח דצריך משום קיום ואף לרבה הא מסקינן דרבה אית ליה דרבא לכאורה לש"ל דקן קולמסא מקרי קיום א"כ י"ל דסומא פסול משום דאי"ל בפנ"ח: