תוספות רבי עקיבא איגר על משנה גיטין · פרק 2 · משנה 7

[אות כ] במשנה שהכתב מוכיח. בסוגיין מוקמינן לה בח"ל דאדיבורא דידה סמכי'. ואי אתא בעל ומערער לא משגחינן ביה כמ"ש הרע"ב בריש מסכתין ולא תהיה מקולקלת מש"ה נאמני'. אבל בא"י היכי דלא אמרה בפ"נ דאם אתי בעל ומערער משגחינן ביה י"ל דלמא לקלקלה לצרה מכוונא ולא מהימנא. ואם בא"י אמרה בפ"נ דמהני לסלק ערעורו דהבעל דעת תוס' והרמב"ן דנאמנים כיון דלא מקלקלה לה. אבל הר"ן בשם הרשב"א כתב די"ל דאיהי לאו דינא גמירי דכיון דכולהו דמייתי בא"י לא קפדי' בין אמרה ללא אמרה ואי אתי בעל ומערער משגחינן בי' אף זו סבורה דאף שאומרת בפ"נ אי אתי בעל ומערער נשגח ביה וסבורה לקלקל ולא מהימנא: ומדברי הרע"ב דלא העתיק לאוקימתא דהש"ס. נלע"ד דס"ל כתוס' והרמב"ן דבא"י אם אמרה נאמנת וכיון דכבר כ' הרע"ב (בפ"א מ"ג) דבזה"ז אף בא"י צ"ל בפ"נ ממילא דינא דמתני' דהכא בזה"ז גם בא"י. והא דכ' הרע"ב בפרקין (מ"ה) לענין סומא אוקימתא דהש"ס דבא"י נאמן. היינו דנ"מ גם לדידן במקויים הגט דכשר סומא להיות שליח אבל הכא דבמקויים בלא"ה נאמנים להביא הגט ליכא נ"מ לדידן. אמנם י"ל דהרע"ב ס"ל כשיטת הרשב"א הנ"ל. אלא דלדידן דבכל הגיטין צ"ל בא"י בפ"נ ואי אתי בעל לא משגחי' ביה אף להרשב"א נאמנים. דהא בכל הגיטין אי אתי בעל ומערער לא משגחינן ביה והוי כמו בח"ל בזמן הש"ס. ובין כך ובין כך ק"ל לפמ"ש לעיל (בפ"א מ"ג) (א"ג) דנראה מלשון הרע"ב (שהביא התי"ט שם) דגם בזה"ז באותה מדינה אין צ"ל בפ"נ א"כ בזה עכ"פ אם אינן אומרת בפ"נ אין נאמנים להיות שליח הגט. והו"ל להרע"ב להעתיק אוקימתא דהש"ס כמו שהביא לענין סומא. וצ"ע:

[אות כא] בהרע"ב ד"ה ובלבד שהיא צריכה כו'. ודוקא כשהתנה הבעל כו'. והא דלא מהימנא (שלא) לומר בפ"נ במיגו דגרשני בעלי בגט זה בקבלתי מידו דלא היתה צ"ל בפ"נ. היינו דהא הטעם דבגרשה סתם ל"צ לומר בפ"נ דכיון דגמר ומגרש לא יבוא ויערער וכמ"ש בריש מסכתין בשם הר"ן. ואם באמת יבא ויערער ערעורו ערעור אלא דלא חיישינן דיערער וא"כ הכא דכפי דברי עצמה דאמר לה לא תתגרשי עד דמטית לב"ד של פלוני. דבזה דלא מגרשה בקבלתו ליכא ראי' דגמר לגרש וחיישי' דימלך ויבא לערער ולגבי ערעורו לא יהיה לה מגו דהא אף בגרושה סתם אם מערער ערעורו ערעור. ולענין החשש דשמא יערער ל"ש מגו דסוף סוף כיון דלא נתן לה הגט להתגרש מיד יש חשש דיערער ודו"ק. (וזה כוונת הר"ן שהביא התי"ט). אח"כ ראיתי בספ"י דנדחק בזה הרבה. ולענ"ד העיקר כמ"ש: