תוספות רבי עקיבא איגר על משנה גיטין · פרק 2 · משנה 1

[אות י] תוי"ט ד"ה ור"י מכשיר. כיון דאיכא תרי. הך לישנא אינו מפורש בש"ס אלא סתם ת"ק סבר גזרי' דלמא אתו לאחלופי ור"י סבר ל"ג. ורש"י הוא דפי' דטעמא דר"י דל"ג כיון דצריכי' תרי על הכתיבה וכן מבואר מתוך דברי התוס' ד"ה במאי פליגי. לפ"ז ממילא ר"י לא פליג רק בסיפא אבל ברישא דא' אומר בפנ"כ וא' אומר בפנ"ח מודה ר"י דפסול. ומזה תמוה לי לשון רש"י במתני' ד"ה ור"י מכשיר דכיון דמצריכינן לאסהודי נמי אכתיבה או הוא או אחר תו לא אתי לאחלופי ובגמ' אמרי' חלוק היה ר"י בראשונה עכ"ל. ותמהני הא הגמרא אמר כן בלישנא בתרא דמיירי באתיוה בי תרי וטעמא דר"י דס"ל דב' שהביאו א"צ לומר. מש"ה פליג גם ברישא. אבל למה דנקט רש"י דטעמא דר"י דבזה לא אתו לאחלופי והיינו לישנא קמא דמתני' מיירי באין גט יוצא מתחת ידי שניהם. בזה לא פליג על רישא דפסול כיון דליכא ב' מעידים על הכתיבה החשש אחלופי במקומו. ומלשון רש"י או הוא או אחר משמע דאפילו בעד אחד מעיד על הכתיבה מועיל לענין אחלופי. ומש"ה כ' רש"י דפליג גם ארישא. אבל הא רש"י כתב להדיא בסוגיין דכיון דאיכא ב' המעידים על הכתיבה וצע"ג:

[אות יא] שם ד"ה אחד אומר בפנ"כ. שכיון שיש שנים א"צ שיאמר כו'. לפ"ז הא דקתני א' אומר בפנ"כ גם לרבה הוא מיותר כיון דמיירי ביוצא מתחת ב' עידי החתימה וב' שהביאו א"צ לומר כלל. והרי תוס' שהביא התי"ט עצמו בתחלת דבור זה כתבו למאן דס"ל לפי שאין עדים מצויים לקיימו אפי' אין שם עד מעיד על הכתיבה. משמע דלרבה הוא בדוקא. אבל הדבר פשוט לרבה מיירי בלא אתיוה בי תרי וצריכים לאמירת בפנ"כ אלא דהשליח הוא הא' שאומר בפנ"כ והשליח נאמן כבי תרי. ועל החתימה יש ב'. וזהו כמ"ש התי"ט בדרך ואין לומר. ומה דסבר התי"ט שכל שלא העיד כתקנת חז"ל אינו כלום. זה אינו דדווקא עד החתימה אם אינו מעיד כתקנת חז"ל היינו שלא העיד גם על הכתיבה. אף דיש ב' עדים על הכתיבה מ"מ פסול. וזהו רישא דמתני' ומטעם דעד החתימה צריך להעיד על הכתיבה כיון דעדותו ענין קיום שייך אתי לאחלופי בקיום שטרות דעלמא אבל עד הכתיבה עדותו מעליא אף שאינו מעיד על החתימה ומה"ט בסיפא כשר והוא ברור. ומותיבנא תיובתא על התי"ט הא מבואר בסוגי' ללישנא בתרא דמיירי מתני' ביוצא מתח"י שניהם. וברישא פסול דב' שהביאו צריכים שיאמרו. ולהתי"ט יקשה כיון דצריכים שיאמרו אמאי כשר בסיפא הא לא העיד כתחז"ל א"ו דעדותו על הכתיבה לחוד הוי עדות מעליא. וה"נ לל"ק באין יוצא מתח"י שניהם כיון דב' מקיימים החתימה אף דמ"מ צריכים לאמירה בפנ"כ מ"מ מהני כיון דהוא שליח והוי כתרי והכי איתא להדי' בסוגיי' על סיפא דמתני' א"ר אמי אר"י ל"ש אלא שהגט יוצא מתחת יד עד הכתיבה דנעשה כשנים מעידין ע"ז וב' מעידין ע"ז וכו'. ודברי תי"ט בזה הדיבור תמוהים מאד: