משנת ארץ ישראל על משנה אבות · מבוא · מיקום 3

מסר נוסף מצוי במבנה המסכת. על גילויו חייבים אנו תודה לדינור¹⁵דינור, אבות. . המסכת פותחת בהצגת שושלת התורה. לדעתנו אין הכוונה רק לשושלת הלימוד (שרשרת מסירת הידע), אלא גם למסירת הסמכות. המסירה מתחילה בסיני ועוברת דרך אישי העבר (שמעון הצדיק ואנטיגונוס איש סוכו), ועד לחמשת הזוגות. אין זו שרשרת היסטורית בלבד, אלא הצגה של מיתוס התורה שבעל פה. כלומר, מטרת העורך איננה לתאר היסטוריה אלא לענות על שאלה פשוטה בהרבה: מה הבסיס ל"תורה", כלומר לתורה שבעל פה הנוהגת כיום (בימי העורך). עד כאן אין בדברים כל חידוש, כך הבינו את המשנה פרשני המשנה המסורתיים. החידוש הוא בהמשך. למעשה משנת אבות מציגה שני המשכים לשושלת המסירה:

א. רבן גמליאל ובניו (פ"א מט"ז - פ"ב מ"ב). שרשרת זו נחתמת ברבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא¹⁶ראו פירושנו לפ"ב מ"ד, שם מועלית האפשרות של הזכרת חכם נוסף משושלת גמליאל, והוא הלל. . לא נאמר במפורש שרבן גמליאל הוא בנו של הלל, אך הדבר נרמז במסורות אחרות, וכנראה היה מוסכמה מקובלת שאין צורך להזכירה¹⁷ראו פירושנו לפ"א מט"ז. . שני חלקי השרשרת (הזוגות ובית הנשיא) מונים כל אחד חמישה מרכיבים, ללמדך ששניהם שווים. יתר על כן, המספר חמישה מייצג חבורה מנהיגותית¹⁸ראו פירושנו לפ"ג מ"ו. , בית דין. אין זה מקרה שגם השרשרת של רבן יוחנן בן זכאי מונה חמישה תלמידים, וגם לישו הגמרא מייחסת חמישה תלמידים.

ב. רבן יוחנן בן זכאי ותלמידיו. על רבן יוחנן בן זכאי נאמר ש"קיבל" מהלל ושמאי, מינוח המציין את המסירה של סמכות הלימוד. גם בשרשרת זו חמישה תלמידים.

איננו יודעים לקבוע האם אלו שני המשכים מנוגדים, כלומר מחלוקת סמויה מי נושא באחריות להעברת המסורת ובסמכות ההוראה, בית הנשיא או משתתפי בית המדרש, או שמא העורך רואה בכך השלמה, שני המשכים לאותה מסורת. ייתכן גם ששרשרת אחת קדומה והשנייה נוספה מאוחר יותר. באבות דרבי נתן נשמעים הדים רק לשרשרת הראשונה, היא שרשרת הנשיאים, ואולי זו ראיה לכך שבעריכה הקדומה הייתה שרשרת אחת בלבד.

כך או כך, מבחינת המסורת היהודית לדורותיה שתי השושלות נחשבו למשלימות. בעינינו, מנקודת מבט חברתית לא ייתכן ששני מוקדי כוח יחיו לאורך ימים בהשלמה. ואכן אנו יודעים שאמנם עד לימי רבי יהודה נשיאה (נכדו של רבי) היה הנשיא חלק משכבת החכמים, אך מאוחר יותר התפרדו הדרכים. יתר על כן, גם כשהיה הנשיא חלק משכבת החכמים וראש בית המדרש היו מתחים בין הנשיא לחכמים¹⁹לוין, נשיאות; ספראי, חכמים ונשיאות. . על כל פנים, מנקודת מבטה של משנת אבות שני ההמשכים מוצגים ללא עימות גלוי.

אם כן, פרקים א-ב הם הגרעין של מסכת אבות. לאור זאת יש לבחון את ההמשך. פרק ג (עד פ"ד מ"ד) כולל מימרות של חכמי דור יבנה בלבד²⁰אבל ראו פירושנו לפ"ג מ"ז. . למעשה, כל חכמי הדור הידועים לנו תורמים למסכת מימרות. אם אכן פרק זה שייך לגרעין המקורי הרי שהמסר של העורך הוא שחכמי הדור הם בעלי הסמכות, והמשנה מייצגת סיכום שנערך ונחתם בסוף דור יבנה. פרק ג מציג מעין שיא במשחקי הלשון. את רובם אסף טרופר, ואנו הבאנו רק חלק מהם. הסדר הוא:

1. טרפון

2. עקביא בן מהללאל

3. חנניה סגן הכוהנים

4. חנניה בן תרדיון

5. רבי שמעון (קשר רעיוני לקודם)

6. חנניה בן חכינאי

7. נחוניה בן הקנה

8. חלפתא איש כפר חנניה

9. אלעזר בן יהודה

10. רבי יעקב

11. רבי דוסתאי

12. חנינא בן דוסא

13. רבי דוסא בן הרכינס

14. אלעזר המודעי

15. רבי ישמעאל

16. רבי עקיבא

17. רבי אלעזר בן עזריה

18. אלעזר חסמא

פרק ד

19. בן זומא

20. בן עזאי

21. רבי לויטס איש יבנה

22. רבי יוחנן בן ברוקה

23. רבי ישמעאל [בן רבי יוחנן]

24. רבי צדוק

פרק זה, אפוא, מסודר ביותר ועקבי. הרשב"ץ בראשית פרק ג קובע: "עד כאן סדר המשנה, מכאן ואילך אין שם סדר". אבל משפט זה כאמור איננו במקומו, יש להסב אותו על פרק ד שגם לו עמוד שדרה כרונולוגי אבל רופף יותר, וסדר החכמים נראה מקרי. פרק ד (ממשנה ה ואילך) מביא את דברי חכמי דור אושא, אבל כאן הרשימה מעורערת יותר, וחכמי שני הדורות הבאים (דור אושא ודור רבי) מעורבים, כפי שנראה בפירוש במפורט. נראה שהעורך הכיר את דור יבנה בבירור ולא הכיר חכמים מאוחרים יותר. בשלב שני הרשימה כוללת את החכמים הבאים:

• רבי יוסה

• רבי ישמעאל ברבי יוסה

• רבי יונתן

• רבי מאיר

• רבי אליעזר בן יעקב

• רבי יוחנן הסנדלר

• רבי אלעזר

• רבי יהודה

• רבי שמעון

• רבי ינאי

• רבי נהוראי

• רבי יניי

• רבי מתתיהו בן החרש

• רבי עקיבא

• רבי שמעון

• שמואל הקטן

• אלישע בן אבויה

• רבי יוסה בן יהודה

• רבי מאיר

ברשימת התנאים במשנתנו חסר רבי נתן. רבי נתן אינו מופיע בכל המשנה אלא רק במשנת ברכות פ"ט מ"ה ובמשנת שקלים (פ"ב מ"ה). כפי שראינו בפירושנו למשניות אלו, בשני המקרים כנראה דברי רבי נתן הם ברייתא שחדרה למשנה בשלב שאחרי עריכת המשנה. רבי נתן היה חכם חשוב בדור אושא, והוא מופיע רבות בתוספתא ובמדרשי הלכה. לפיכך יש מקום להשערתו של אפשטיין שעורכי המשנה השמיטו את דבריו משום שנאבק בבית הנשיאות (בבלי, הוריות יג ע"ב), או מסיבה אחרת. משנתנו ודאי נערכה אחרי ימי רבי, וגם היא מקפידה על קו זה המדיר את רבי נתן מקבוצת המשתתפים במשנה.

שמה של המסכת בכל עדי הנוסח, "אבות", הוא על שם אבות העולם, הם החכמים שדבריהם מובאים במסכת. הניגוד לבן סירא בולט. בבן סירא "אבות העולם" הם הנזכרים במקרא, והרשימה מסתיימת בכוהן הגדול שבימיו, ואילו במסכת אבות "אבות" העולם הם החכמים. בניגוד למסכתות אחרות שבהן נזכרים שמות החכמים כדי לייחס את העמדות שבפיהם לאיש מוגדר, הרי שבמסכת אבות הסדר הוא שם האיש וייחסו לו מאמר, אבל הופעתו היא העיקר.

פרק ה הוא בעל אופי אחר לחלוטין. זה פרק אגדי לחלוטין, בסגנון הרגיל של האגדתא שבמשנה. הוא בנוי בסדר מספרי יורד. הפתיחה המספרית נדונה במפורט במהלך פירושנו לתרומות פ"א מ"א, שבועות פ"א מ"א, נגעים פ"א מ"א ועוד. אין ספק שהסגנון המספרי משרת את צורכי הזיכרון, אבל לא תמיד הוא נועד מלכתחילה רק לכך. במקרה שלפנינו המניין מסמל גישה ערכית, וביארנו אותה בכל משנה ומשנה. האגדות שבפרק הן מורכבות ומושלמות מבחינה סיפורית. כך, למשל, מניין עשרה הנסים שנעשו בירושלים (פ"ה מ"א). מי שמנה את המניין כבר הכיר נסים בודדים, והוא אגד אותם והוסיף שהם עשרה, מניין המסמל יצירה שלמה. לעומת זאת, מי שמנה ארבע מידות באדם (פ"ה מ"י ואילך) אסף בכוונה ארבעה צדדים כדי לרמז שבכך עסק בכל האפשרויות (הקיף את המרובע).

פרק ו הוא תוספת לפרק שנוספה בשל המנהג ללמוד את מסכת אבות בין פסח לשבועות. בתקופה זו שש שבתות, ולכן נוסף למסכת פרק נוסף. הפרק הוא מדרש אמוראי הקרוי "פרק קִנְיָן תורה".

פרק "קנין תורה" הוא אמוראי, או נכון יותר בתר-אמוראי (ראו פירושנו למשנה ז). בפירושנו למשנה ב נראה שבעל מדרש במדבר רבה כבר הכיר את פרקנו, ומכאן שהפרק קדום לימי חיבורו של במדבר רבה. את מדרש במדבר רבה מקובל לתארך למאה התשיעית. אבל למעשה אין לתיארוך זה בסיס, להוציא את העובדה שהמדרש מאוחר ושייך לשכבה השלישית המאוחרת של המדרשים.

במקרים מספר ברור שפרקנו כבר השתמש בתלמוד הבבלי, וממילא הוא מאוחר לו (ראו פירושנו למ"ג). מופיעים בו ביטויים שהם בבליים בלבד, כגון "פלפול" או "אוהב תוכחות" (ראו פירושנו למ"ה), וכן נזכר מוסד הישיבה (שם שם). מוסד זה היה קיים רק בבבל. בארץ ישראל התקיים הלימוד בחבורות בלתי מאורגנות, ואילו בבבל הייתה "ישיבה" שהיא מוסד מרכזי אזורי בעל סדרי היררכיה ומעמד (ראש ישיבה נבחר וכו'). אזכור הישיבה במשנה ה מעיד על עריכה המכירה ומשקפת את המציאות הבבלית.

גם הרעיון של שכר ללומדי תורה המופיע במשנה ט הוא בדרכם של בני בבל, כפי שנראה בפירושנו לפ"ד מ"ה.

בפירושנו למשנה ג נראה שהמחבר ארג יחדיו מסורת תנאית, מסורת בבלית ומסורת ארץ-ישראלית. כלומר הוא השתמש בשלושת המקורות הללו יחדיו, ואיננו תלוי רק בתלמוד הבבלי.

בפירושנו למשנה ד נראה שהפרק קשור לספרות תנא דבי אליהו, והוא כלול בתוספת לתנא דבי אליהו המכונה "תנא דבי אליהו זוטא" (תדבא"ז). חיבור זה (תדבא"ז) מחייב עיון בפני עצמו, ובמסגרת זו נסתפק בכך שהוא איננו חלק אינטגרלי מתנא דבי אליהו עצמו, אך קשור אליו. בנידון דידן המשפט ב"פרק קנין תורה" קשור לרעיון המצוי בתנא דבי אליהו עצמו ומבוסס עליו. נראה שגם תדבא"ז וגם פרקנו נכתבו בהשראת תנא דבי אליהו, אך כל הרעיון המוצע של "ספרות תנא דבי אליהו" מחייב עיון ובירור נרחב.

במהלך דיוננו הקצר השתמשנו במונח "גרעין ותוספת", והדברים מחייבים הבהרה. אנו רואים במסכת אבות משנה "מתגלגלת", כלומר גרעין קדום (מדור יבנה) שאליו הצטרפו קטעים נוספים. המונח "מתגלגל" נטבע על ידי קיסטר בדיונו על אבות דרבי נתן²¹קיסטר, אבות דרבי נתן. . הכוונה למדרש שלאחר העריכה הקדומה ספח אליו קטעים נוספים, ערוכים יותר או פחות. המדרש שימש כאבן שואבת בגלל המבנה הרופף שאִפשר להכניס קטעים לתוך העריכה. אבל בעיקר הדבר נובע מאופיו הבלתי הלכתי של החיבור ומתפוצתו הרבה. במקרה של מסכת אבות התוספות הקדומות ערוכות להפליא, ואילו התוספות המאוחרות ערוכות פחות. גם במשניות אחרות מצוי צירוף של חטיבות שונות, אך רק כאן ניתן לדבר על גרעין קדום ועל תוספות, זאת בגלל ההבדלים שבעריכה בין יחידה ליחידה.

אנו רואים לפנינו את המבנה הבא:

1. פרק א עד פרק ב מ"א – שרשרת הזוגות והנשיאים. שרשרת זו נערכה רק בסוף תקופת התנאים, שכן החמישי ברשימה הוא רבן גמליאל בנו של רבי. ייתכן שהכנסת שמו היא מאוחרת, ולשם כך "תוקנה" הרשימה ונעקר ממנה רבן גמליאל דיבנה.

2. פ"ב מ"ב-מי"ד – שרשרת חילופית או משלימה לשרשרת הנשיאים. קטע זה נערך בדור יבנה, וחבורת תלמידי רבן יוחנן בן זכאי היא חבורת חכמי הדור.

3. פרק ג – נערך בסוף דור יבנה או בדור אושא, וכולל את כל חכמי דור יבנה שאינם תלמידי רבן יוחנן בן זכאי.

4. פרק ד – כולל את שאר התנאים שלאחר דור יבנה.

5. פרק ה הוא בעל אופי שונה, וכולל משניות בעלות פתיחה מספרית בסדר יורד (מעשרה ועד שלושה).

תהליך הסיפוח לא פסק, ובימי הביניים נוסף פרק ו ונוספו משניות מספריות לפרק ה (משניות כ-כג).

מסכת אבות מצויה בסוף סדר נזיקין. מקומה במסכת עצמה הוא לפי הכללים הרגילים, כלומר לפי מספר הפרקים. המסכת הראשונה בעלת מספר הפרקים המרבי בסדר, ואחריה המסכת עם מספר הפרקים הקטן יותר, וכן הלאה. באבות 5 פרקים, ומקומה לפני הוריות שבה פחות פרקים. ייתכן אפוא שבסידור הקדום היו במסכת אבות רק שלושה פרקים. עם זאת, הזיקה של "אבות" לנזיקין אינה פשוטה. סדר נזיקין עוסק בדיני ממונות בנימה משפטית-טכנית. מערכת הערכים שבו היא שוויונית. לכל אדם אותו סיכוי, ויש כללים מובהקים – יש מזיק ויש ניזק, יש פושע ויש שופט, ומעבר לתפיסות הכלליות של רע וטוב אין בה ביטוי לתאולוגיה או לחשיבה מוסרית. בתפיסה היהודית גם אין לצפות לתאוריות מעין אלו, מעבר למובן מאליו – "צדק צדק תרדוף". אגב, בעולם הקדום גם זה לא היה מובן מאליו, אך לא בכך עסקנו. לעומת זאת מסכת אבות כוללת תכנים אחרים, יש בה עידוד לקיום "מצוות" אך אין בה פירוט שלהן. אפשר היה לחבר את מסכת אבות לסדר מועד שבו מצוות רבות יותר, או לפחות למסכת ברכות (שגם מקומה בסדר זרעים מחייב הסבר).

למעשה אין למסכת אבות "בית טבעי" באף סדר. אבל ייתכן שעורך המשנה (רבי) רצה להדגיש שדווקא לדיני ממונות יש פן שני, שאיננו הלכתי אלא מוסרי. פן כזה משלים את הפן הראשון, והאחד משפיע על האחר במערכת קשרים תת-קרקעית.