משנת ארץ ישראל על משנה אבות · פרק 4 · משנה 20

הרשב"ץ מעיד שכל המשנה חסרה הייתה בסידורי התפילות ודילגוה, אך ברור שהיא מקורית.

אלישע בן אבייה אומר – אלישע בן אבויה (ללא התואר רבי) הוא חכם יוצא דופן, בן דור אושא שהתפקר. הוא היה חברו ומורו של רבי מאיר ונטש בהפגנתיות את היהדות, כנראה בזיקה לגזרות הדת שבעקבות מרד בר כוכבא. זו אחת המימרות הבודדות שנשמרו בשמו. לא היו לו תלמידים שמסרו מתורתו, אם כי רבי מאיר שמר לו אמונים, אך גם הוא מוסר משמו של רבי עקיבא ולא משמו. יתר על כן, סביר ששמו צונזר ונעקר מבית המדרש, או בשלבי העריכה של החומר. כל מימרה שלו חשודה בהיותה חלק מהעיסוק הסמוי בהתפקרותו.

הלמד ילד למה הוא דומה לדיו כתובה על נייר חדש – הדיו תופסת את הנייר והכתב מבריק ונראה היטב, הלמד זקן למה הוא דומה [לדיו כתובה] על נייר מחוק – הכתב דהוי, ואינו נראה יפה. אפשר שיש בדברים אלו פולמוס סמוי נגד רבי עקיבא, שהרי רבי עקיבא החל את לימודיו בגיל מבוגר. הדברים מתריסים אפוא נגדו, ומצד שני אפשר שהעורך רוצה לרמוז, ראו את דברי הבלע נגד רבי עקיבא. אלישע עצמו למד צעיר וראו להיכן הגיע, ולהיכן הגיע זה שלמד בזקנותו. מכל מקום, אפשר גם לקרוא את הקטע בפשטות, כחלק ממערכת ההסברה המקיפה הקוראת לצעירים ללמוד תורה, להתחיל בגיל צעיר, להתמסר לכך ולהשקיע עצמם בבית המדרש. אין צריך לומר שלימוד תורה הוא עצם קיומה של שכבת החכמים ומרכיב עיקרי בחיי הדת שלהם, ובתביעה שהציבו בפני הציבור.

באבות דרבי נתן נמצא המשל בתוך סדרת משלים, ובין השאר מיוחס הקטע גם לרבי אליעזר בן יעקב (אבות דרבי נתן, נו"א פכ"ג; נו"ב פל"ה, מה ע"א).

רבי יוסה בן – בעדי נוסח רבים ברבי או בר' יהודה – ההבדל בין בר לבר' שמשמעו ברבי הוא קטן ביותר, ושני הכתיבים חוזרים במקורותינו.

איש כפר הבבלי אומר – איננו יודעים היכן היה כפר זה. מן הסתם לא בבבל אלא מחוץ לה. במצרים מצוי כפר בשם זה, אך אין לדעת אם לכך הכוונה. אין לדעת האם הוא זהה לרבי יוסי ברבי יהודה סתם המופיע מאות פעמים בתוספתא, במדרשי ההלכה ובמקורות האמוראיים ללא התוספת "איש כפר הבבלי". רבי יוסי בן/בר (בר') יהודה חולק מעט עם חכמי אושא, אך בעיקר עם רבי יהודה הנשיא ובני דורו (רבי אלעזר ברבי שמעון). הוא היה חבר לרבי (ירו', פ"ו ה"ד, לז ע"א; מדרש תהילים, צב יג), וכנראה מת לפניו (בבלי, פסחים קיב ע"א). רבי יוסי זה בן (או בר') יהודה מוסר פעם בשמו של רבי יהודה בן אלעאי (אבות דרבי נתן, נו"א פט"ו, עמ' 62). אין להוכיח מכאן שרבי יהודה היה אביו. סתם הסוגיה בבבלי קובעת שהוא אכן בנו של רבי יהודה בן אלעאי, ומוסר בשמו של אביו: "רבי יוסי ברבי יהודה סבר לה כאבוה בחדא..." (עירובין יד ע"א; בבא מציעא סח ע"ב), ברם הירושלמי קובע: "אמרי הוא יוסי הבבלי, הוא יוסי בן יהודה, הוא יוסי קטנתה, ולמה נקרא שמו קטונתה, שהיה קטן חסידים" (בבא קמא פ"ג ה"ז, ג ע"ד). קטן חסידים זה מתפרש כאחרון החסידים (בבלי, סוטה מט ע"א). יוסי הבבלי ויוסי קטנתא נזכרים מעט, והזיהוי איננו מוסיף דבר.

מכל מקום, אם יוסי ברבי יהודה הוא יוסי הבבלי אין הוא בנו של רבי יהודה בן אילעאי שנולד באושא. אלא שסביר שיוסי הבבלי הוא יוסי איש כפר בבלי שלנו. נראה שיוסי הבבלי הוא איסי הבבלי הנזכר בתוספתא בסיפור מהווי בית המדרש: "פעם אחת היינו יושבין לפני רבי אליעזר¹⁰⁷אלעזר הוא אלעזר בן פדת. והיה איסי הבבלי יושב לפניו, וחביב עליו לאחת. אמר לו (איסי): רבי, השוחט את הזבח לאכול אימוריו ולהקטיר בשרו מהו? אמר לו כשר, אלא שרבי אליעזר פוסל ורבי יהושע מכשיר. אמר לו שנה לי את הדבר, ושנה לו. למנחה בא אצלו אמר לו שנה לי את הדבר, ושנה לו. למחרת אמר לו שנה לי את הדבר, ושנה לו. אמר לו (הרב) מה איסי? אמר לו (הרב) דומה שלא כיווננו שמועתן¹⁰⁸מה איסי – כלומר "מה המצב"? או "מה קורה"? כשלא קיבל תשובה שאל הרב: האם הייתה לך שמועה אחרת? ? אמר לו הן רבי. אלא שרבי יהודה שנה לנו פסול, וחיזרתי על כל חבריי ולא מצאתי לי חבר. הייתי סבור שמא טעות הוא ביד רבי, עכשיו שאמרתה לי דבר משום רבי אליעזר, החזרתה לי את אבידתי. זלגו דמעיו ואמר, אשריכם הצדיקים שאתם מחבבין את התורה, לקיים מה שנאמר 'מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי', הא מפני שיהודה תלמידו של אילעאי, ואילעאי תלמידו של רבי אליעזר, לפיכך הוא שונה משנת רבי אליעזר" (תוס', זבחים פ"ב הי"ז, עמ' 483). איסי זה לומד לפני רבי אלעזר בן שמוע של דור אושא (בבלי, מנחות יח ע"א), והוא למד בעבר אצל רבי יהודה. רבי יהודה שנה לו שמועה בסתם, ואצל רבו החדש הוא שומע שזו עמדת רבי אליעזר בן הורקנוס, שכן רבי יהודה היה תלמיד תלמידו של רבי אליעזר בן הורקנוס (מדור יבנה). מתקבלת אפוא שרשרת חכמים ברורה:

דור יבנה – רבי אליעזר בן הורקנוס, רבי אלעאי תלמידו;

דור אושא – רבי יהודה שלמד אצל רבי אלעאי ורבי אליעזר;

דור רבי – איסי שלמד אצל רבי יהודה ורבי אלעזר¹⁰⁹ראו גם תוס', סוטה פ"א ה"א, ועוד. .

יש עוד להעיר שאכן בתורתו של איסי בן יהודה שרידים חסידיים, אלא שבכך לא נרחיב¹¹⁰תוס', כלאים פ"ה ה"ו; בבלי, בבא מציעא צב ע"א; נדה לו ע"א. .

אם כן, שני חכמים לפנינו:

1. איסי (יוסי) בר יהודה שכמעט אף פעם לא כונה בר' יהודה¹¹¹ראו למשל בבלי, סוטה ב ע"ב, "ברבי", וחילופי נוסחאות שם ב"ר (ראו מהדורת ליס). . הוא היה בבלי, תלמיד בדור אושא¹¹²למקורות שהבאנו יש להוסיף את אבות דרבי נתן, נו"א פי"ח, עמ' 69-68; בבלי, גיטין סז ע"א. , נוטה לחסידות, חזר לבבל ושם נפטר (בבלי, נדה לו ע"א).

2. יוסי בר (בר') יהודה, שאולי הוא בנו של רבי יהודה.

ואכן, פעמיים מופיע בתלמוד הביטוי "רבי יסי בר יהודה סתימתא" (סתם), כלומר לא הבבלי אלא יוסי בר (בר') יהודה אחר (עירובין לח ע"א; בכורות נא ע"ב). הוא מוסר, בין השאר, בשמו של רבי מנחם בנו של רבי יוסי המפורסם (ויקרא רבה, ט ב, עמ' קעה; בבלי, שבת קיח ע"ב). איסי בן יהודה הבבלי מכונה גם בכינויים נוספים: "תנא: הוא יוסף איש הוצל, הוא יוסף הבבלי, הוא איסי בן גור אריה¹¹³כינוי חילופי ליהודה. , הוא איסי בן יהודה, הוא איסי בן גמליאל, הוא איסי בן מהללאל, ומה שמו – איסי בן עקביה שמו" (בבלי, פסחים קיג ע"ב; יומא נב ע"ב; נידה לו ע"ב), ואכן הסיפור על איסי ורבי אלעזר בן שמוע שציטטנו לעיל מיוחס בבבלי לרבי יוסף הבבלי (מנחות יח ע"א). שינוי שם האב "מהללאל" ל"עקביא" נובע כנראה ממשחקי לשון בבית המדרש. עקביא הוחלף עם מהללאל בהשפעת התנא הידוע עקביא בן מהללאל, ומהללאל הוחלף בגמליאל בגלל דמיון הצליל (ובגלל המסורת שגמליאל הוא מבית דוד השייך לשבט יהודה?). "איש הוצל", או "הבבלי", או "איש כפר הבבל", הם כינוי לחכם בשל מוצאו.

הלמד מן הקטנים למה הוא דומה לאוכל ענבים קיהות – "קיהות" מופיע בניגוד לבשלות. בירושלמי שביעית נאמר שענבי בוסר נחשבים למזון (בשביעית), שכן "דרך הקיהות אוכלות אותו" (פ"ד ה"ח, לה ע"ג). "קיהות" הן כנראה זקנות שאיבדו את חוש הטעם¹¹⁴כן גם בתוס', תרומות פ"י ה"ב, "שהקיאות אוכלות" את מעי האתרוג. ליברמן מביא את דברי פליניוס המספר שנשים הרות אוכלות גרעיני אתרוג, וראו דברי פליקס, שביעית, עמ' 281, הערה 280. . כך גם מי ש"בא מן הדרך והיו רגליו קיהות עליו" (ירו', יומא פ"ח ה"א, מד ע"ד). במשנתנו מדובר אפוא בענבים הצעירים, שכל האוכל מהם אוכלם טרם זמנם, והם נקראים "ענבים קהות" על שם שה"קהות" (הזקנות) אוכלות מהם. כן מופיעים הביטויים "שיניים קהות" במובן של שיניים עייפות וחלשות¹¹⁵ספרא, בחוקותי פ"ה ה"ד, קד ע"א; אבות דרבי נתן, נו"ב פ"א, עמ' 6; בראשית רבה, צז יב, עמ' 1220, ועוד. .

ושותה יין מגתו – יין צריך להתיישן, ומי ששותה יין שזה עתה בא מהגת הרי הוא שותה בעצם מיץ ענבים ולא יין. מי שלומד מקטנים שותה יין מאנשים שטרם הבשילו, והחומר הגולמי נמצא, אך לא מלוא הטעם.

הלמד מן הזקנים למה הוא דומה לאכל ענבים בשילות – שהן טעימות, ושותה יין ישן – הרשב"ץ אומר שמשנה זו חסרה בדפוסים משום שהיא חוזרת על קודמתה, ואכן המשנה איננה בסדרת קטעי גניזה, ועדותו של הרשב"ץ משקפת אפוא עדי נוסח קדומים של טופסי משנה שאבדו. עם זאת, קשה לקבל את דבריו כפשוטם ובמלואם. משנתנו איננה חוזרת על קודמתה, אף שיש בה מילים דומות. במשנה הקודמת דובר בלומד בגיל מבוגר, ואילו אצלנו באה המשנה להזהיר שלא לנטות אחרי מורים צעירים ומבריקים, ולהמשיך ללמוד אצל החכמים המנוסים והוותיקים. האם המשנה מנהלת ויכוח סמוי עם תופעה קיימת שהדאיגה את החכם? על כך איננו יודעים דבר.

רבי מאיר אומר – ברוב עדי הנוסח חסר "מאיר", ובקטע גניזה אחד: "רבי יוסי". אם כן, לפי רוב העדים הדובר הוא רבי עצמו. במשנה נזכר רבי פעמים ספורות בלבד, אך ברוב הפעמים שבהן מופיע בדפוס "רבי אומר" הרי שבכתב יד קופמן ובעדי נוסח אחרים מיוחסת המימרה לרבי מאיר¹¹⁶אפשטיין, מבואות, עמ' 196-194, וראו פירושנו למעשרות פ"ה מ"ה; בכורות פ"ז מ"ו; נדרים פ"ג מי"א; נזיר פ"א מ"ד; מנחות פי"ג מ"ב, ועוד. . במקרה זה כל חלקו השני של הפרק עוסק בחכמי דור רבי, ומתאים שגם היגד זה ייוחס לו.

אל תיסתכל בקינקן אלא במה שיש בו יש קינקן חדש מלא ישן וישן שאפילו חדש אין בו – רבי חולק על קודמו. הוא טוען שהכלי אינו חשוב אלא התוכן. יש צעיר שתורתו (יינו) בשלה ומוכנה, ויש זקן וותיק שתורתו איננה ערבה לחיך ואיננה ראויה ללימוד. כל המשנה על שני חלקיה מכוונת כנראה לתלמיד הצעיר ומשקפת את הווי בית המדרש, ולא את החברה היהודית הכללית.