משנת ארץ ישראל על משנה אבות · פרק 4 · משנה 19

בעדי הנוסח השונים נדדה משנה זו מפרק לפרק. לדעתנו היא קשורה לקודמתה בקשר בלתי ניתן לניתוק (להלן), אך היו שרצו להרחיקה מהמשנה הקודמת שכן לכאורה היא חוזרת על קודמתה.

שמואל הקטן אומר – שמואל הקטן הוא בן דור יבנה, ומת לפני מרד בר כוכבא. הופעתו כאן חורגת מהסדר הכרונולוגי, כפי שנראה להלן.

בנפול אויבך אל תשמח ובהכשלו אל יגל לבך (משלי כד יז) – בכמה קטעי גניזה נוסף "פן יראה ה' ורע בעיניו והשיב מעליו אפו", והוא המשך הפסוק במשלי. תופעה זו של השלמת הפסוק או קיצורו רגילה בין עדי הנוסח השונים. המעתיקים ידעו את התנ"ך בעל-פה ועל כן קיצצו את הפסוק או השלימוהו, וכלל לא הקפידו על הכתיב המקראי. כבר ראשוני המפרשים שאלו מה המיוחד בהיגד זה, הרי זה פסוק במשלי. התירוץ הנקוט, שהוא היה רגיל לצטט פסוק זה, אינו מספק. משום מה לא קשרו המפרשים את הפסוק למשנה הקודמת, שכן הפסוק מנמק או מדגים את המשנה הקודמת. שעת אבלו של אדם על מתו, כבמשנה הקודמת, היא גם שעת נפילתו, ואין לשַמח אותו (לעשות אותו שמח = לנחם), בשעת אבלו. כמובן אין זה פשט הכתוב. פשט הכתוב הוא: אל תִשמח אתה בשעה שאדם אחר נופל, ואילו הדרשן קורא את הפסוק: אל תשַמח את השני. על בסיס פרשנות זו אפשר ששמואל הקטן בזמנו הציג את הדרשה הזאת כהנמקה למימרה של רבי שמעון, כלומר המימרה הזאת קדומה, אך הובאה כאן בשמו של רבי שמעון. הצעה נועזת יותר היא שהיה כתוב שה"א (שכן הכתוב אומר), וראשי התיבות פוענחו בידי מעתיק קדמון "שמואל הקטן אומר"¹⁰⁵הצעה חריפה זו שמעתי מאבי ז"ל. .

אם אכן הפירוש נכון הרי שהשיבוש אירע כבר כשהיה נוסח כתוב של המשנה. במדרשים מאוחרים כבר מצוטט ההסבר הפשוט של הפסוק בשמו של שמואל הקטן¹⁰⁶פסיקתא דרב כהנא, נספחים ב, עמ' 458; תנא דבי אליהו זוטא, טז, עמ' 12. , וברור שהם קראו במשנה "שמואל הקטן אומר...", כלומר הם הכירו את המשנה כטקסט כתוב.