משנת ארץ ישראל על משנה אבות · פרק 4 · משנה 18

רבי שמעון – בכמה קטעי גניזה נוסף "בן אלעזר". מסתבר שמדובר בחכם זה שהוא מדור רבי, ולא ברבי שמעון בר יוחאי שהוא בן דור אושא. זאת לפי טענתנו הבסיסית שהחכמים מסודרים בעיקר לפי סדר כרונולוגי של דורות (ללא הקפדה על גילאים מדויקים).

אומר אל תרצה – תפייס, את חבירך בשעת כעסו – זו עצה טובה, דבר חכמה. אין טעם לניסיון פיוס בשעת כעס. יש להמתין קמעה ולנסות את ניסיונות הפיוס בשעת רגיעה. להלן נציע היבט אחר למשפט זה.

ואל תנחמנו בשעה שמתו מוטל לפניו – "לנחם" משמעו לבקר אותו ולנסות להרגיע את רוחו, ואין הכוונה לסתם אמירה או ביקור, כפי שמתואר ניחום האבלים של אלעזר בן ערך: "כשמת בנו של רבן יוחנן בן זכאי נכנסו תלמידיו לנחמו. נכנס רבי אליעזר וישב לפניו ואמר ליה רבי רצונך אומר דבר אחד לפניך? אמר לו אמור. אמר לו אדם הראשון היה לו בן, ומת, וקבל עליו תנחומין. ומנין שקבל עליו תנחומין, שנאמר 'וידע אדם עוד את אשתו' (בראשית ד כה). אף אתה קבל תנחומין. אמר לו לא די לי שאני מצטער בעצמי, אלא הזכרת לי צערו של אדם הראשון. נכנס רבי יהושע ואמר לו רצונך אומר דבר אחד לפניך? אמר לו אמור. אמר לו איוב היו לו בנים ובנות ומתו כולם ביום אחד, וקבל עליהם תנחומין. אף אתה קבל תנחומין. ומנין שקבל איוב תנחומין? שנאמר 'ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך' (איוב א כא). אמר לו לא די לי שאני מצטער בעצמי, אלא שהזכרת לי צערו של איוב. נכנס רבי יוסי וישב לפניו אמר לו רבי רצונך אומר דבר אחד לפניך? אמר לו אמור. אמר לו אהרן היו לו שני בנים גדולים ומתו שניהם ביום אחד וקבל עליהם תנחומין, שנאמר 'וידם אהרן' (ויקרא י ג), אין שתיקה אלא תנחומין. ואף אתה קבל תנחומין. אמר לו לא די לי שאני מצטער בעצמי, אלא שהזכרתני צערו של אהרן. נכנס רבי שמעון ואמר לו רבי רצונך אומר דבר אחד לפניך? אמר לו אמור. אמר לו דוד המלך היה לו בן ומת וקבל תנחומין, ואף אתה קבל תנחומין. ומנין שקבל דוד תנחומין? שנאמר 'וינחם דוד את בת שבע אשתו ויבא אליה וישכב עמה ותלד בן ויקרא את שמו שלמה' (שמואל ב יב כד), אף אתה רבי קבל תנחומין. אמר לו לא די שאני מצטער בעצמי אלא שהזכרתני צערו של דוד המלך. נכנס רבי אלעזר בן ערך, כיון שראהו אמר לשמשו טול כלי ולך אחרי לבית המרחץ, לפי שאדם גדול הוא ואיני יכול לעמוד בו. נכנס וישב לפניו ואמר לו, אמשול לך משל. למה הדבר דומה? לאדם שהפקיד אצלו המלך פקדון. בכל יום ויום היה בוכה וצועק ואומר אוי לי אימתי אצא מן הפקדון הזה בשלום. אף אתה רבי היה לך בן, קרא תורה, מקרא, נביאים וכתובים, משנה, הלכות ואגדות, ונפטר מן העולם בלא חטא. ויש לקבל עליך תנחומין כשהחזרת פקדונך שלם. אמר לו רבי אלעזר בני נחמתני כדרך שבני אדם מנחמין" (אבות דרבי נתן, נו"א פי"ד, עמ' 59-58). אם כן, הניחום הוא מלאכת מחשבת של רטוריקה ותאולוגיה, ומשנתנו ממליצה לא לנסות לנחם אדם בשעה שהמוות עדיין טרי, והזעזוע בשיאו.

ואל תשאל לו בשעת נדרו – הצורה "תשאל" הטרידה את המפרשים¹⁰³ראו שרביט, אבות. , אך פירושה פשוט: תִשָאל. הנודר נדר יכול להתירו בשאלת חכם. אל תסכים להישאל לו, כלומר לנסות להתיר את נדרו, סמוך לנדר. המימרה משקפת מצב שבו הסביבה מנסה להרגיע את הנודר ולבטל את הנדר. החכם מוצא מיד סיבות מדוע הנדר אינו תקף. אחת הדרכים היא לטעון שאילו ידע דבר זה או אחר לא היה נודר, אבל בשעה שהנודר עדיין כועס הוא יסכל כל ניסיון להתרת הנדר¹⁰⁴להצעות אחרות ראו שרביט, פירוש, עמ' 103-102. . בכך תימנע האפשרות שבעתיד הנדר יותר. ואל תשתדל לראות[ו] בשעת קלקלתו – למעשה זה סיכום של כל המימרות. בשעה שאדם כועס ושוגה אין זה הזמן לתקן את המעשה, להטיף לו או לנחם אותו. הזמן לכך הוא רק מאוחר יותר. במשנה הבאה נחדד את המשמעות של ההיגד. למימרה גם היבט דתי. בשעת קלקלה החבר נכשל; אל תשתדל לראותו בכך, אל תרצה לראותו בכישלונו, לבל ירגיש החבר שמישהו אחר נוכח בכישלונו. על רקע זה גם המימרות הקודמות מובנות באור מעט שונה. אל תרצה את חברך בשעת כעסו, משום שהמגמה היא שלא תהיה נוכח כלל בשעת כעסו, שכן הכעס הוא כישלון של החבר.