משנת ארץ ישראל על משנה אבות · פרק 4 · משנה 22

סגנונה ותוכנה של משנה זו שונים מסגנונו ומתוכנו של הפרק והיא בעליל ממקור אחר, בלתי ידוע. בכתבי היד יש שינויים בהרכב הפנימי של משפטי המשנה.

הוא היה אומר הילודים למות והמתים לחיות – לעתיד לבוא, והחיים לידון – אלה שעתה חיים מיועדים לבוא לדין. בקטע גניזה 31: "והדין לידע...", כלומר הדין שבו עתידים לעמוד החיים הוא לידע ולהודיע וכו', לידע – בעתיד ידעו מה כללי הדין, או ידעו את עתידם האמִתי (בעולם הבא). הצורה "לידע" היא מקראית. [ו]להודיע ולהיוודע – העמידה לדין לעתיד לבוא מטרתה להודיע לבאי עולם, ושהאדם עצמו ייוודע שהקב"ה מנהיג העולם ושופטו, שהוא היוצר והוא הבורא הוא המבין והוא הדיין הוא עד הוא בעל דין והוא עתיד לדון – בבית המשפט של למעלה יש שני משתתפים בלבד, הנידון וריבון העולמים. ריבון העולמים מגלם את כל התפקידים: שופט, עד, יועץ (מבין) וכו'. בחלק מעדי הנוסח יש בין כל חלקי המשפט וי"ו החיבור: "שהוא היוצר והוא הבורא והוא המבין". במדרשים אחרים מתואר בית דין של מעלה בצורה מוחשית יותר, כאילו יש בו קטיגור (שטן) וסניגור וספר זיכרונות, כגון במשל לעיל פ"ג מט"ז: "והפינקס פתוחה, והיד כותבת...".

שאין לפניו לא עולה ולא שכחה – הוא שהצענו לפרש לעיל (שם) שהכול "צפוי", כלומר הכול גלוי לפניו.

ולא משוא פנים ולא מקח שחד – תיאור האל כדיין אמת כמובן רגיל וידוע, שהכל שלו – אפשר שזה תיאור של ה' כשלעצמו, ואפשר שזה הסבר לכך שלא ניתן לשחדו, שכן הכול כבר שלו, ובמה נשחדו? ודע שהכל בחשבון – אפשר שהכוונה היא שהדין הוא לפי החשבון הכללי, וזו אחת ההצעות לדרך הגמול האלוקי, אך גם אפשר שזו צורה אחרת לביטוי שאין דבר נשכח.

ואל יבטיחך יצרך שהשאול בית מנוס – המחבר רומז לתפיסה היוונית שכל המתים יורדים לשאול ושאין משפט כולל על מעשי האדם, שעל – (שבעל) כורחך אתה נוצר – מילים אלו פותחות משפט חדש, ועל כורחך אתה נולד ועל כורחך את חי ועל כורחך את מת ועל כורחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא – האדם חש שבידו בחירה, ואכן הבחירה קיימת בתחומים מסוימים, אבל התבנית העיקרית שתוארה במשנה היא כורח מציאות: לידה, מוות, בית דין של מעלה, מכך אין להתחמק כי זה כל האדם.