משנת ארץ ישראל על משנה אבות · פרק 2 · משנה 14

רבי אליעזר – בן ערך, אומר הווי שקד ללמד – בסדרת עדי נוסח, כולל כתבי יד ארץ-ישראליים ובבליים טובים (פ, ל, ר), נוסף "תורה ודע" מה שתשיב לאפיקורוס – אם כן, 1. לפי גרסת כ"י קופמן המשפט הוא "הוי שקד [כלומר שקוד] ללמוד מה שתשיב לאפיקורוס"; 2. לפי יתר הנוסחים אלו שני משפטים: א. "הוי שקוד ללמוד תורה", ב. "דע מה שתשיב לאפיקורוס". גם הפרשנים באירופה ובמזרח נחלקו בנוסח: כנראה בעל הפירוש במחזור ויטרי, תיו"ט, רמב"ן ואחרים גרסו את המילה "תורה"; בעל מלאכת שלמה פקפק בה, וכן רבנו נחמיאס (שני האחרונים מייצגים את הטיפוס של נוסחאות ירושלים).

לפי הנוסח הראשון אין כלל אזכור ללימוד תורה, וכפי שראינו מעמדו של לימוד תורה במסכת אבות בעייתי. במימרות רבות הוא נוסף לגוף המימרה או כתוספת נוסח או כפרשנות סבירה, אבל הופעתו הברורה והמפורשת של ערך זה היא מצומצמת. כך גם במשנה זו.

אפיקורוס היה פילוסוף יווני ידוע שהביע ספקות בקיום האלים. כבר בספרות היוונית⁷⁷גייגר, אפיקורוס. ליבס, אפיקורוס, הציע לפרש במשמעות מילולית, בן ברית. ראו שרביט, פירוש, עמ' 83. , ואחר כך בספרות חז"ל, הוא הפך משום מה לאב-טיפוס של כופר. ייתכן גם שחז"ל ייחדו את שמו לכפירה מסוג מסוים, בסגנון הפילוסופיה היוונית, שכלל אין אלוקים בעולם.

להערכתנו סביר שהנוסח "ללמוד תורה" הוא תוספת של מעתיקים שעבורם כל לימוד הוא בהכרח לימוד תורה. אבל מימרה של שקידת לימוד תורה היא הדבר המובן מאליו, ומבחינה מסוימת ההיגד מיותר. גם אין שוויון בין שני חלקי המשפט: עם כל חשיבות הצורך בוויכוח עם הזרים, אין להשוות לימוד תורה לידיעת חכמת הוויכוח עם הפילוסופיה הזרה. אנו מניחים שכותבים הוסיפו את לימוד התורה שהיה חסר להם ברשימה הערכים, וקשה להניח שהשמיטו את לימוד התורה שבימיהם היה ערך מרכזי. באבות דרבי נתן ובציטוט הבבלי (סנהדרין לח ע"ב) מופיעה ה"תורה", אך אלו כבר העתקות מהעתקות ואינן בבחינת עדות מקורית. כך, למשל, בכתב יד הרצוג לסנהדרין אין ה"תורה" נזכרת אף שהיא מופיעה בנוסח הדפוס ובכתב יד פירנצה.

ודע לפני מי אתה עמל – במסגרת של משנתנו הכוונה שאדם עמל לפני ה', ומי הוא בעל מלאכתך – התנא בטוח שיש שכר לקיום מצוות, אם כי אין הוא מפרט היכן ומתי יינתן. יש הגורסים "נאמן בעל מלאכתך"⁷⁸ראו מלמד, נוסח ומשקל. .

במספר ניכר של עדי נוסח (ל, דפוסים והרבה קטעי גניזה, סידורי אשכנז, המזרח וספרד) נוסף "ודע מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבוא" או "דע שמתן שכרן..." (מד"ש). בתוכן של משפט זה דנו לעיל פ"א מ"ג, ובהקשר של משנתנו קשה לדעת האם המשפט מקורי. תוספת אחרת היא "ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך את שכר פעולתך"⁷⁹כך (בשינויים) ב- א1, א2, א3, א4, ב, ש2, ש3, ש5 ועוד. . משפט כעין זה מופיע במשנה הבאה, ולפיכך נראה שהמשפט הועבר והוכפל במשנתנו בידי מגיהים וסופרים בלתי זהירים, או סופרים שחשו שהמשפט חסר (מבחינה רעיונית) וצריך להשלימו.