תוספות רבי עקיבא איגר על משנה כתובות · פרק 2 · משנה 5

[אות כא] במשנה שהפה שאסר. ק"ל למאי צריך לזה הא בדיבורה א"א הייתי לא מהימנא לב"ד בדרך נאמנות ועדות ואנן אמרי' שאינו אמת אלא מדין שויי' אנפשה חד"א וכיון דהיא מסיימת וגרושה אני מעולם לא אסרה. ובפרט בנשביתי וטהורה אני דשבויה עצמה ליכא איסור כלל אלא הטומאה והיא ידעה בעצמה אם נטמאה אי לא ולזה באמירתה נשביתי ליכא ענין שויי' אנפשי' חד"א אם יודעת בעצמה שלא נטמאה וכאשר אמרה בעצמה טהורה אני א"כ למ"ל טעמא דהפה שאסר הא לדידן ליכא בירור כלל על השביה ושויי' אנפשי' חד"א ג"כ ליכא. גם ק' לי לישנא דמתני' ואם יש עדים שהיתה א"א והיא אומרת גרושה אני דמשמע דאחר שבאו עדים אמרה גרושה אני. והא באמת אף באמרה תחלה א"א הייתי וגרושה אני ואח"כ באו עדים לא מהני ואפי' בבאו עדים אחר שנשאת לא מהני. וא"כ הי"ל למתני' סתם ואם באו עדים שהייתה א"א א"נ והי' קאי ארישא דא"א הייתי וגרושה אני נאמנת ואם באו עדים אח"כ א"נ. וכן בסיפא דשבויי' למאי קתני ואם באו עדים וכו' ואמרה טהורה לא לתני כלל ואמרה טהורה אני והוי קאי ארישא דנשביתי וטהורה אני דנאמנת ואם באו עדים היינו אח"כ (והיינו קודם שהתירוה להנשא) ועלה שייך למתני ואם משנשאת וכו' וצלע"ג:

[אות כב] שם ואם יש עדים שנשבית. ודוקא אם העדים לפנינו אבל על קול שיש עדים במדה"י שנשבית אין אוסרין (גמרא כ"ג א'). ואינו דומה לקול שיש עידי קדושיה. משום דשאני שבויה דמנוולה נפשה גבי שבאי. או משום דשבויה רק איסור לאו וקדושי' איסור מיתה תוספות קדושין (י"ב ב' ד"ה אם). ותמהני ואיך אפשר לומר כטעם השני והא ב"ב (קל"ה א') באיכא סהדי במדה"י דאית ליה אחי קאמר גם כן אם הקלו בשבויה ניקל בא"א (וגם שם פירשב"ם דאיכא איסור חנק וצ"ע) ומה איסור מיתה איכא התם והא היא אלמנה והחשש רק דהיא זקוקה ליבם ואסורה בלאו. וכ"כ ק"ל בתוס' יומא (נ"ה ב' בד"ה השולח חטאתו). דדוקא במביא גט חיישינן למיתה משום חומרא דא"א. והא החשש רק דמת והגט בטל וזקוקה ליבם וא"כ אין כאן חשש א"א:

[אות כג] תוי"ט ד"ה אשת איש הייתי וכו'. דלא הוי תיובתא לי"א בתרא נ"ל דלהכי איצטריך. לענ"ד בפשוטו לק"מ דנראה דמה דקתני ואם יש עדים שהיתה א"א והיא אומרת גרושה אני וכן בשבויי' ואם יש עדים שנשבית ואמרה טהורה אני לא דאומרת השתא שהיא גרושה או טהורה דזהו פשיטא דא"כ בטלה כל דיני שבויי' וגם א"כ היכי קתני עלה ואם משנשאת באו עדים לא תצא הא בלית לה מגו פשיטא דתצא ואף בשבויה דהא אף בנשבית תחת בעלה תצא כדאיתא בפרקין במשנה ט' מכ"ש בנשבית מקודם ונשאת אח"כ ובאו אח"כ עדים דנשבית דתצא א"ו דאומרת טהורה היינו שמחזקת דבריה מה שאמרה מקודם מש"ה בנשאת ובאו עדים ל"ת כיון דכבר היתה נאמנת במגו. וא"כ ממילא ליכא קושיא דלתני רבותא יותר דאף באמרה א"א אני. ואחר כ"ד גרושה אני דא"נ. דזהו רבותא דאף שאמרה א"א הייתי וגרושה אני דכבר נאמנת בדבורה דגרושה אני מ"מ אם אח"כ באו עדים דהיא א"א אסורה: