רש״ש על משנה בבא מציעא · פרק 2 · משנה 11

במשנה אבידתו ואבידת אביו אבידתו קודמת. ברי"ף ורא"ש וכן בגמרא סנהדרין הגי' שלו קודמת כמו ברבו דבסמוך:

שם ואח"כ מניח את של אביו כו' ואח"כ פודה את אביו. נ"ל מדקאמר בהני ואח"כ ול"ק סתם קודם כבדיני אבדה לעיל הוא לאשמעינן דדוקא בשיש שהות להניח את של שניהם וכן בסיפק בידו לפדות שניהם הוא דרבו קודם אבל אם אין שהות ואין סיפוק אביו קודם וטעם החילוק הוא פשוט. וכיו"ב במ"א סי' תרפ"ד סק"ב והוא מהתוס' בשבת (כ"ג ב') וכה"ג דקדק הש"א בתשו' י"ט בהא דאריו"ח בברכות הלכה מתפלל של מנחה ואח"כ של מוסף ע"ש שוב ראיתי להלח"מ ברפ"ה מהל' ת"ת שעמד בדקדוק זה ויישבו בדרך אחר:

שם בתוי"ט ד"ה של רבו כו' ולפי שלשון מובהק הוא מבנין הפעל ול"ד שהוא בינוני פעול מהפעיל [באמת דברי התוי"ט צדקו ממנו לפי"ד בעלי הלשון האחרונים. המעתיק]:

[שם בתוי"ט ד"ה ואם אביו חכם כו' וגירסא זו נ"ל שהיתה לו להרמב"ם כשחבר כו' נ"ב וכ"כ הרדב"ז בתשו' ח"ב סי' תשנ"ה וז"ל. א"נ בתחלה היה [הרמב"ם] גורס כגרסת הספרים שלנו, ושוב חזר לגרסת הריא"ף ז"ל שהיא הנכונה עכ"ל ובהגמי"י כ' שט"ס יש כאן (בהל' ת"ת) והסכים לזה הכ"מ וכ"כ הרדב"ז שם מקודם וז"ל:

הלשון שכתב הרמב"ם בפרק י"ב ה"ב מהל' אבידה אם היה אביו שקול וכו' הוא האמת ומש"כ בפ"ה מהל' ת"ת כו' טעות סופר עכ"ל אמנם בתשובותיו שם ללשונות הרמב"ם (סימן ק"כ) יישב את לשונות הרמב"ם האלה ופתח תשובתו בלשון:

לעולם אין דרכי לשבש הספרים כו' ע"כ. ועי' בשו"ת המביט ח"א סי' ס"ג (ואולי מש"כ שם:

החכם ה"ר דוד יצ"ו הוא הרדב"ז) ועי' בשו"ת התשב"ץ ח"ג סי' רע"ד ובכה"ג יו"ד סי' רמ"ב. (ומש"כ שם בשם שו"ת הרדב"ז ח"ב סי' ר"ב. היא היא התשובה הנז' מסי' תשנ"ה והיא התשובה שהעתיקה בשט"מ לב"מ שם בשם תשובת מ"ה סי' אלף שט"ו) ועי' בשה"ג כאן:

שם ד"ה ואם היה אביו חכם פודה ה"ג וכתב נ"י בטעמא דמלתא כו' נ"ב בנמוקי יוסף לא מצאתי ובודאי הוא ט"ס וצ"ל "כ"מ" או "ב"י" כי כן כתב מרן בכ"מ הל' ת"ת פ"ה ובב"י יו"ד סי' רמ"ב. מהגרמ"ש]: