והמנטף טמא
דכל שנתערב שמינית שלאחר מיתה טיף טיף לתוך השמינית שמחיים. הרי ודאי מחצה מהרביעית הוא מדם המת. ואי"ל כיון דירד טיף טיף קמי קמי דמטי לתוך דם שמחיים בטל. דהרי ר"י ס"ל בכל דוכתא דאין דם מבטל דם דמין במינו לא בטל. [ולתוס' נדה דעא"א ד"ה ה"ג] מספקא להו דאפשר דלר"י אפי' בנתערב טפה אחת של מיתה בדם החי נקרא דם תבוסה. וגם לע"ד מסתבר כן דכיון דלר"י אין דם מבעל דם מה לי מחצה על מחצה או טפה א' ברוב. אולם הר"ב כתב דחיישינן שמא אותה טפה שהנשמה תלויה בה נשארה דבוקה בהעץ. ולא זכיתי להבין ד"ק דמה עדיפותא יש להטפה האחרונה שהנשמה יוצא בה משאר דם המת. ואפי' לענין חיוב כרת על אכילתו [כרפ"ה דכריתות] וכ"כ לענין הכשרו לזריקה [כזבחים ל"ה א'] וכ"כ לענין הכשר זרעים [חולין ל"ו א'] דבכולן צריך דם הנפש דוקא. אבל אין צריך טפה אחרונה דוקא אלא להיפוך מדין דם לטומאה דצריך דם מהחי דוקא דהיינו כל זמן שמקלח. אבל לדקדק על טפה אחרונה דוקא לא שמענו. ותו לא ידענא מנ"ל לרבינו הא. ותו דא"כ נפל דם תבוסה בבירא. דמאן יימר שמעורב שם טפה שנטפה ממנו ברגע אחרונה שלו אולי אז לא נטף ממנו דם כלל. וקיי"ל כר"ע מחבירו. דעכ"פ צריך שנתערב שמינית דם מלאחר מיתה וגם דוקא בשותת ולא חיישינן להא דר"י שטפה מהשמינית נדבק בהעץ ששתת עליו. כיון שמצא השתא רביעית בפנינו. אבל במטפטף אמרינן כל טפה וטפה מהשמיני' של מיתה שנטף להשמיני' שמחיים נתבעל ברוב [וערמב"ם פ"ב מט"מ הי"ג וי"ד].
דכל שנתערב שמינית שלאחר מיתה טיף טיף לתוך השמינית שמחיים. הרי ודאי מחצה מהרביעית הוא מדם המת. ואי"ל כיון דירד טיף טיף קמי קמי דמטי לתוך דם שמחיים בטל. דהרי ר"י ס"ל בכל דוכתא דאין דם מבטל דם דמין במינו לא בטל. [ולתוס' נדה דעא"א ד"ה ה"ג] מספקא להו דאפשר דלר"י אפי' בנתערב טפה אחת של מיתה בדם החי נקרא דם תבוסה. וגם לע"ד מסתבר כן דכיון דלר"י אין דם מבעל דם מה לי מחצה על מחצה או טפה א' ברוב. אולם הר"ב כתב דחיישינן שמא אותה טפה שהנשמה תלויה בה נשארה דבוקה בהעץ. ולא זכיתי להבין ד"ק דמה עדיפותא יש להטפה האחרונה שהנשמה יוצא בה משאר דם המת. ואפי' לענין חיוב כרת על אכילתו [כרפ"ה דכריתות] וכ"כ לענין הכשרו לזריקה [כזבחים ל"ה א'] וכ"כ לענין הכשר זרעים [חולין ל"ו א'] דבכולן צריך דם הנפש דוקא. אבל אין צריך טפה אחרונה דוקא אלא להיפוך מדין דם לטומאה דצריך דם מהחי דוקא דהיינו כל זמן שמקלח. אבל לדקדק על טפה אחרונה דוקא לא שמענו. ותו לא ידענא מנ"ל לרבינו הא. ותו דא"כ נפל דם תבוסה בבירא. דמאן יימר שמעורב שם טפה שנטפה ממנו ברגע אחרונה שלו אולי אז לא נטף ממנו דם כלל. וקיי"ל כר"ע מחבירו. דעכ"פ צריך שנתערב שמינית דם מלאחר מיתה וגם דוקא בשותת ולא חיישינן להא דר"י שטפה מהשמינית נדבק בהעץ ששתת עליו. כיון שמצא השתא רביעית בפנינו. אבל במטפטף אמרינן כל טפה וטפה מהשמיני' של מיתה שנטף להשמיני' שמחיים נתבעל ברוב [וערמב"ם פ"ב מט"מ הי"ג וי"ד].