שהבעל מפר בבגר. כתב התי"ט על מאי דאיתא בש"ס (דף ע:) דהאי לאו דווקא הוא דהא לקמן במשנה ה' פליגי בה ר"א וחכמים דלר"א מפר בבגר ולחכמים אינו מפר. ז"ל, ומשום הכי לא הוי סתם ואח"כ מחלוקת דהא פוסקין לקמן כחכמים, דהכא לאו תורת סתם עליו כיון שלא שנאה אלא משום איידי, עכ"ל. ובמחילה מכבודו אמינא כדינים ושכיב אמר להא מילתא, דמאי איכפת לנו דלהוי סתם ממש ואח"כ מחלוקת והיה הלכה דלא כסתם, הלא דינא הכי הוא דמחלוקת ואח"כ סתם הלכה כסתם, אבל כשהוא סתם ואח"כ מחלוקת אין הלכה כסתם לעולם, אלא כפי החכמים החולקים על פי הכלל שיש לנו עליהם, כגון הכא דהם יחיד ורבים דהלכה כרבים, ואין אנו מקפידים שיהיה הלכה זו דלא כסתם הקודם למחלוקת, והתי"ט עצמו כתבו בריש פ"ח דחולין בשם רשב"א, ועיין פי' הר"ן על הש"ס (שם), ועיין עוד מ"ש התי"ט בפ"ו משנה ט' דנזיר ד"ה כיון שנזרק:
קריאה במקור
הון עשיר על משנה נדרים · פרק 10 · משנה 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Hon Ashir, Amsterdam, 1731
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002072341/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 7c027886306c0cbb37828d9e2ee47f5fe4c0bd3a5cd5bdf155bdc0f5d5f28dcf