משנת ארץ ישראל על משנה כלאים · פרק 9 · משנה 8

המשנה בנויה מהלכה ברורה ובהמשכה דרשה הבנויה על הנוטריקון של המילה "שעטנז". יש שקטעי מדרש כתובים משולבים בהלכה שבמשנה, אך לא מצינו במשנה מדרשי כתובים של נוטריקון.

אין אסור משום כלאים – כלשון בראש הפרק: "אינו אסור משם כלאים" וכו'. אף לפנינו מרובות הנוסחאות: "משם", אלא מטוי ואריג – "מטוי" רק בכ"י קופמן, אבל "ואריג" בכל הנוסחאות העיקריות. ניסוחה הרווח של ההלכה הוא, אפוא: טווי ואריג. מסוגיית הבבלי בנדה (סא ע"ב) משתמע כי המשנה מתכוונת לומר כי מן התורה אינו כלאיים אלא טווי ואריג. המשנה קובעת שני דברים בלבד: טווי ואריג, אולם המדרש שהמשנה מצרפת קובע שלושה דברים: שנאמר (דברים כב יא) לא תלבש שעטנז דבר שהוא שווע וטווי ונוז – המדרש דורש נוטריקון. את שתי האותיות הראשונות של המילה "שעטנז" הוא דורש לשווע²⁹שני ווין גם בכ"י אחרים, ובכ"י פרמא: שוייע. . "שוע" לא נזכר בהלכה אך טיבו ברור, כפי שמופיע בתשובת גאון: "שוע לשון שעיעות והוא תרגום 'ועל חלקת צוארו' (בראשית כז טז)³⁰כך בכל התרגומים הארמיים, לרבות הניאופיטי, וכך מתרגמים את האמור לפני כן "איש חלק" (שם כז יא). , וכך צורתו שטורפין צמר ופשתים זה עם זה ועושין אותן כמו לבדים"³¹תשובות הגאונים הרכבי, סימן מט (עמ' 24); אוצר הגאונים ליבמות, עמ' 9; ערוך, ערך "שע" (כרך ח עמ' 117). יש שנתייחסה תשובה זו לרב האי גאון ויש שייחסוה לרבנו חננאל. ראו במהדורת מרגליות לויקרא רבה, ח"א עמ' רא, הערה 5. . המילה "ונוז" אינה ברורה, ובאותה תשובת גאון אנו קוראים: "ולא מצינו ללשון הזה עיקר", ואמנם גם בלשונות האחרות אין שום מקור למילה זו. על כל פנים, היא באה במקום "אריג" שבהלכה שבמשנה. יש להניח, אפוא, שלא הדרשה עיצבה את ההלכה אלא הומצא לה הסבר כדי לתאם בין ההלכה לבין המילה הנדירה "שעטנז".

רבים ממפרשי המשנה פירשו כי כוונת המשנה ללמדנו שאין כלאיים מן התורה אלא בשעה שכל בגד שהוא שוע, טווי ואריג כאחד מצמר ופשתים³²רב האי, רבנו חננאל, רי"ף ורש"י ליבמות ה ע"ב, רמב"ן, רמב"ם ואחרים. , ואחרים³³רבנו תם ליבמות שם ד"ה עד שיהו, הר"ש ואחרים. מפרשים שכל אחד בפני עצמו שהוא שוע או טווי או אריג ומעורבבים בו חוטים של צמר עשויים כהלכה עם חוטי פשתן העשויים אף הם או שוע או טווי או אריג הרי הוא כלאיים.

רבי שמעון³⁴בכמה עדי נוסח משניים שמות שונים במקצת כרבי שמעון, או רבי ישמעאל בר אלעזר, וראו זק"ש, משניות. אף אחת מהעדויות אינה מופיעה ביותר מעדות אחת. בן אלעזר אומר נלוז ומליז את אביו שבשמים עליו – רבי שמעון בן אלעזר אף הוא מקבל את הדרשה של הנוטריקון, אלא שדורש את סוף המילה לא כצורה של עיבוד או אריגת החוט אלא כתיאור המעשה הרע שעושה האדם בשעה שלובש כלאיים. הלובש כלאיים עושה מעשה נלוז, מעשה מעוות, כביטוי החוזר פעמים מספר במקרא, כגון "ותבטחו בעשק ונלוז" (ישעיהו ל יב) ופסוקים כיוצא בו. אף הפועל "מליז" מצוי במקרא במשמעות לנטות, לסור: "דרכיה דרכי נעם... בני אל ילֻזו מעיניך" (משלי ג יז-כא). ההלכה שבמשנתנו ודרשתו של רבי שמעון בן אלעזר סדורות אף בספרא (קדושים, פרק ד הי"ח, פט ע"ב).