משנת ארץ ישראל על משנה כלאים · פרק 9 · משנה 7

המשנה עוסקת בסדרת בגדים שיובאו לארץ. תושבי הארץ לא היו יכולים לדעת את הרכב האריג ללא בדיקה קפדנית, אבל חכמים קובעים שאין צורך לבדקם משום שהם נארגים מחומרים שאינם צמר או פשתים.

הב[י]רסים – האות יו"ד נמחקה בקו, וכן ברוב עדי הנוסח "ברסין" או "ברסים", אבל ב- ג5, ג6 "הבירסין", וזה היה הנוסח שמעתיק כתב יד קופמן. ב- ל: "הבורסין", והברדסים – במסכת שמחות שנינו: "קרע את הברסים ואת הברדסים ואת הפולמוט ואת הנפש ואת השלל ואת החריד לא יצא" (שמחות פ"ט הי"ח). לא נעסוק כאן בפרטי הרשימה, אך משמע ממנה שהבגדים הללו הם בגדים חיצוניים ולא חלקי הלבוש ממש, או שהם חלקים מצורפים לבגד. "שלל", למשל, הוא כנראה תפירה זמנית וארעית (ירו', מועד קטן פ"ג ה"ה, פב ע"ב; בבלי, כו ע"ב ועוד).

ה"בירוס" נזכר כבגד בלתי מכובד שהלבוש בו אינו רשאי לקרוא בתורה בציבור (תוס', מגילה פ"ג [בכתב יד ערפורט] פ"ד ה"ל; ספרי דברים, רלד, עמ' 267, כך יש כנראה לגרוס שם²⁵פירוש בעל ספרי דברים שם, "לפי שאינם מרובעים", הוא כנראה תוספת פירוש מאוחרת ואיננה רֵאלית, שכן ברור שהדרשן ממעט מה שאיננו "כסות", והיעדר ריבועיות איננה פוסלת בגד מלהוות "כסות". אילו היה הריבוע הנושא הייתה רשימת הבגדים נקשרת לדרשה הראשונה "על ארבע ולא על שמונה". זו אפוא תוספת פרשנית, במדרש תנאי, שאיננה רֵאלית. יש בהערה זו "מודעה רבה לאורייתא", ולא נרחיב בכך. ). יפה פירש ליברמן בעקבות קודמיו שהכוונה לבירוס, Βιρροσ, שהוא מעין סוודר קצר ללא שרוולים. בתוספתא אחרת שנינו: "אלו הן העבין ואלו הן הדקין (צריך להיות "הרכין"²⁶ראו משנה, כלים פכ"ח מ"ח. ): כגון הבורסין והברתסין... הן העבין" (כלים בבא בתרא פ"ה הי"א, עמ' 595). אם כן, אלו הם שני בגדים חיצוניים עבים במיוחד שאינם נלבשים על הגוף אלא מעל הבגדים הרגילים (איור 55).

שני מונחים אלו מופיעים לעתים קרובות באותו הקשר. כך במקורות שהבאנו, וכן: "נימי הברסין והברתסין והפמליאות והחמילות והלבדין והסגסגין והכרים והכסתות שלש אצבעות" (תוס', כלים בבא בתרא פ"ז ה"א, עמ' 597). כל הרשימה כוללת בגדים עבים, וחוזרת במקורות נוספים (כגון תוס', נגעים פ"ה הי"ד, עמ' 624).

והדלמטיקיון – דלמטיקון הוא בגד המיובא מדלמטיה, פרובינציה קדומה ששכנה בחוף המזרחי של הים השחור (בולגריה וקרואטיה של היום). יש להניח שמשם הביאו בגדים של צמר עבה, ושם לא גידלו פשתן, ומנעלות הפינון לא ילבש בהן עד שיבדוק רבי יוסה – ב- ר: "יונה" במקום יוסי או יוסה, אומר הבאים מחוף הים וממדינת הים אינן צריכין בדיקה מפני שחזקתן בקנבס – בחוץ לארץ מערבים בבגדים חוטים שנעשו מקנביס (לעיל מ"א).

ומנעל של זרד – בכמה עדי נוסח טובים: "של זרב" או "שלזרב"²⁷א, ב, ג4 ,ג5, ג6, ג9, ט, ל, מ, ס, ר. וכן בירושלמי לב ע"ד. , כן גרסו ראשונים מספר שהקדום בהם הוא רבי נתן אב הישיבה, וכן הרא"ש ואחרים, והוא מסביר שאלו נעליים בעלות ריפוד פנימי, "זרב לשון חמום" (הרא"ש). הריפוד אינו ארוג אלא עשוי מחתיכות שונות שריפדו בהן את תוך הנעל (איור 57)²⁸לנעליים ולבריסים ראו קרום, תלבושת. , אין בו משום כלאים.