משנת ארץ ישראל על משנה כלאים · פרק 7 · משנה 3

המשנה מונה שורה של סוגי כלאי הכרם שהם אסורים אך אינם מקדשים, כלומר אינם אוסרים בהנאה את התבואה ואת הכרם. כל הסוגים שהמשנה מונה נזכרים בפרקים הקודמים, ומהם אף שנאמר עליהם במקומם שאינם מקדשים, אולם משנתנו מונה את כל הסוגים אשר אסורים ואינם מקדשים. המשנה היא מסוג המשניות המסכמות, ומסכמת את המשניות שלפניה, אך לא בדיוק לפי סדר המשנה שלנו. יש להניח שלפני העורך של משנתנו כבר עמדו המשניות שלנו, או לפחות ההלכות שלהן היו מוכרות, מסוגננות וערוכות.

אלו אסורין – כך גם ב- ג15, ז, כ, ל, מ; בדפוסים וביתר עדי הנוסח: "אוסרין", ויש שביקשו לפרש שהם אוסרים באכילה ואין מקדשים לאסור בהנאה¹⁴אלבק בפירושו, עמ' 112. . אולם הנוסח "אסורין" מצוי בכל עדי הנוסח העיקריים, בקטע גניזה ובראשונים. אלה סוגי כלאיים שאסור להביא לתוכם זרעים, ולא מקדשין – אם זרע באיסור הזריעה אסורה, אך לא כל הכרם או השדה.

מותר חורבן הכרם – כך תוקן. כרם שחרב באמצעו מותר לזרוע בתוכו, לפי דעת בית שמאי, רק אם יש בו קרחת כרם של עשרים וארבע אמות, ולדעת בית הלל שש עשרה אמה (פ"ד מ"א), ואם אין בו שיעור של קרחת כרם "לא יביא זרע לשם" (שם), אולם אם נתן ארבע אמות כדי עבודת הכרם וזרע במוֹתר – המעשה אסור אך אינו מקדש.

מותר מחול הכרם – שאין בו בין הכרם לגדר שתים עשרה אמות (פ"ד מ"ב) ונתן לגפנים ארבע אמות וזרע את המוֹתר, המעשה אסור אך אינו מקדש.

מותר פיסקי עריס – עריס גפנים שחרב מאמצעו ונשתיירו בו חמש גפנים מכאן וחמש גפנים מכאן, אין להביא לתוכו זרע (לעיל פ"ו מ"ו) אלא אם השטח שחרב הוא שמונה אמות ועוד (פ"ו מ"י). בעל הכרם נתן לגפנים שישה טפחים כדין שניתן לגפנים בודדות וזרע את המוֹתר. המעשה אסור, אך אינו מקדש.

מותר אפיפיירות – המדלה את הגפן על חבלי גמי (פפירוס) ארוכים מן הזמורות לא יביא זרע אל תחת המוֹתר מן קצה הזמורה עד לסופן של האפיפיורות, וכמו ששנינו לעיל בפ"ו מ"ג. באותה משנה אף נאמר במפורש: "אם הביא לא קידש", אולם כפי שהדגשנו המשנה עורכת את כל המעשים שאסורים אך אינם מקדשים. עד לכאן מנתה המשנה את ההלכות לפי הסדר דלעיל. אבל האפיפירות נזכרות לפני פסקי עריס, ובכך סטה העורך מהסדר שלפנינו. ייתכן שהיה לפניו סדר שונה, או שלא הקפיד על סדרה של הרשימה.

אבל תחת הגפן – אבל הזורע תחת הזמורה עצמה, ועבודת הגפן – הזורע בתוך השטח שיש לתת לגפן, בתוך ששת הטפחים של גפן בודדת, וכמו ששנינו לעיל פ"ו מ"א: "כמה היא עבודת הגפן? ששה טפחים", וארבע אמות שבכרם – והזורע בתוך ארבע אמות שבכרם, הרי אלו – הגפנים, מתקדשין – ואסורים בהנאה.