משנה שקלים · פרק 2

מצרפין שקלים לדרכונות מפני משוי הדרך. כשם שהיו שופרות במקדש. כך היו שופרות במדינה. בני העיר ששלחו את שקליהן ונגנבו. או שאבדו. אם נתרמה התרומה נשבעין לגיזברים. ואם לאו נשבעין לבני העיר. ובני העיר שוקלין תחתיהן. נמצאו. או שהחזירום הגנבים. אלו ואלו שקלים. ואין עולין להן לשנה הבאה:

הנותן שקלו לחברו לשקול על ידו. ושקלו על ידי עצמו. אם נתרמה תרומה מעל. השוקל שקלו ממעות הקדש אם נתרמה תרומה וקרבה הבהמה מעל. מדמי מעשר שני מדמי שביעית יאכל כנגדן:

המכנס מעות ואמר הרי אלו לשקלי. בית שמאי אומרים מותרן נדבה. ובית הלל אומרים מותרן חולין. שאביא מהן לשקלי. שוין שמותרן חולין. אלו לחטאת שוין שהמותר נדבה. שאביא מהן לחטאת. שוין שהמותר חולין:

אמר רבי שמעון מה בין שקלים. לחטאת. שקלים יש להם קצבה. וחטאת אין לה קצבה רבי יהודה אומר אף לשקלים אין להם קצבה. שכשעלו ישראל מן הגולה. היו שוקלים דרכונות. חזרו לשקול סלעים חזרו לשקול טבעין. ובקשו לשקול דינרים. אמר ר' שמעון אף על פי כן יד כולן שוה. אבל חטאת. זה מביא בסלע. וזה מביא בשתים. וזה מביא בשלש:

מותר שקלים חולין. מותר עשירית האיפה. מותר קיני זבין. קיני זבות וקיני יולדות. וחטאות ואשמות מותריהן נדבה זה הכלל. כל שהוא בא לשם חטאת. ולשם אשמה. מותרן נדבה. מותר עולה לעולה. מותר מנחה למנחה. מותר שלמים לשלמים. מותר פסח לשלמים. מותר נזירים לנזירים. מותר נזיר לנדבה מותר עניים לעניים מותר עני לאותו עני. מותר שבוים לשבוים מותר שבוי לאותו שבוי. מותר המתים למתים. מותר המת ליורשיו. רבי מאיר אומר מותר המת יהא מונח עד שיבא אליהו רבי נתן אומר מותר המת. בונין לו נפש על קברו.