בועז על משנה שבת · פרק 18

ובגמ' מקשינן מכדי תנא קוראין לה חכמה. מחללין עליה שבת לאתויי מאי ומשני להדליק לה הנר. והדר מקשי הא נמי פשיטא. פקוח נפש דוחה השבת. ומשני ל"צ בסומא. וא"צ רק ליתובא דעתה. ואפ"ה מחללינן. ורתוי"ט רצה להוכיח מכאן די"ב מיל דאורייתא. דאל"כ מה מקשה לאתויי מאי. הרי סיפא צריכה וצריכה דאפילו בדאורייתא מחללינן. ולפעד"נ דלא הועיל רבינו. דא"כ מה משני להדליק הנר. הרי כיון דגם בס"ד תחומין דאורייתא מאי איכא בין תחומין להדלקת הנר. והגמ' לא הדר מקשי אהך תירוץ קמא. רק פשיטא פקוח נפש דחי שבת. והו"ל להקשות הא תו ל"ל ואת"ל עכ"פ אף דתחומין דאורייתא. עכ"פ אין חייב מיתה עליו. וא"כ קמ"ל טובא דאפילו בחיוב סקילה מחללינן. עכ"פ ק"ל אפילו אי תחומין דאורייתא הוה מצי לאקשויי מיד ארישא פשיטא. פ"נ דוחה שבת. אלא ע"כ כרבינו ט"ז (ש"ל ב') דמילדת קורין לה אפילו בספק שתלד. א"כ אכה"ג ליכא לאקשויי פשיטא. דדוקא בשכבר היא בסכנה ספק שתנצל או לא מספיקא מחללין שבת. אבל בספק שתלד וכי כשיכאיב לה טבורה. מספק נחלל שבת דשמא תלד השתא זה אינו פשיטא כל כך. א"כ נסתר ראיית רבתוי"ט. דלעולם מצינן למימר דתחומין דרבנן. רק דס"ד דמקשן דסיפא דומיא דרישא. דכיון דרק ספק הוא שמא תלד. רק בדרבנן מחללינן עליה השבת. ולהכי מקשי לאתויי מאי. ומשני. דסיפא מיירי בצריכה ודאי להדלקת הנר. דבצריכה ודאי מחללינן אף בדאורייתא. ואהא הדר תו מקשי כיון דודאי צריכה פשיטא. פיקוח נפש דוחה אפילו איסור דאורייתא. ומשני דקמ"ל בסומא דסבורה דצריכה. או צ"ל דלעולם תחומין דרבנן. ואפ"ה לא ק' קושי' רתוי"ט. דהרי הגמ' לא מקשי "הא תו ל"ל" אלא "לאתויי מאי" ור"ל דמדייק הגמ' מדשני תנא בלישניה. דברישא קאמר קורין לה ובסיפא קאמר ומחללין עליה. דמלת עליה משמע לרבות דבר שאירע בה שבעבור זה מחללין שבת עוד טפי מבתחומין ומה ניהו דבר שנתרבה בה. ומשני דברישא בספק לידה מחללין רק מדרבנן אבל סיפא דצריכה ודאי להדליק נר. מחללין אף בדאורייתא. א"נ נ"ל דבל"ז קשה לרתוי"ט אם כדבריו מנ"ל לש"ס באמת להוכיח דמדמדליקין נר לסומא אף שא"צ לנר רק להניח דעתה. הרי י"ל דטובא קמ"ל מתני' וברייתא דאפילו באיסור סקילה מחללינן ודוקא בצריך לה. אלא לעולם תחומין דרבנן ואפ"ה גמ' מקשי שפיר דהרי הגמ' לא קאמר מכדי תנא קורין לה חכמה. אלא מכדי תנא מילדין וקורין. א"כ ה"ק הרי מילדין וקורין תרווייהו מדרבנן. ול"ל תרווייהו. אע"כ דמלת קורין ר"ל אפילו יש בקריאה חילול דאורייתא כגון לכתוב לה שתבוא. תדע מדקאמר וקורין לה. ולא קאמר מביאין לה חכמה. ש"מ דבקריאה עצמה יש חילול שבת. ועל זה מקשי הגמ' שפיר א"כ מה קמ"ל תו במחללין: