קריאה במקור

תוספות רבי עקיבא איגר על משנה שבת · פרק 19 · משנה 3

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
1
[אות קס] במשנה ספק ואנדרוגינוס. בהרי"ף איתא במתני' ספק בן ז' ספק בן ח' ולענ"ד הוא ט"ס וראוי למחקו וצ"ל כמו שלפנינו בש"ס ספק ואנדרוגינוס וראיה לזה מהא דאמרי' (דף קל"ו ע"א) ואלא הא דתניא ספק בן ז' ספק בן ח' אין מחללין עליו את השבת אמאי נימהליה ממנ"פ. ואמאי פריך מברייתא ולא ממשנתנו זו. ולכאורה היה אפשר לומר דצ"ל דתנן וכו' ובאמת הפירכא ממתני'. והיינו מרויחים בזה כי באמת תמוה לכאורה לפמ"ש הטור והש"ע או"ח סי' ש"ל דספק בן ז' ספק בן ח' אין מחללים עליו את השבת לפיקוח נפשו. והיינו מברייתא הנ"ל דס"ל דסתמא קתני אין מחללים ולא מיירי ממילא א"כ מאי פרכי' נימהליה ממנ"פ הא לא מיירי כלל ממילה. אבל אי הפירכא ממתני' דמיירי ממילה ניחא. ואולם קשה דאיך תלוי הפירכא על רב אדא דאמר דבן ח' מחתך בבשר בעלמא בלא"ה יקשה ממתני' זו דקתני עלה ור"י מתיר באנדרוגינוס דמשמע דבספק מודה והא לר"י דס"ל דמקלקל בחבורה פטור והא דצריך קרא למילה היינו דמה לי תיקון גברא מה לי תקון כלי ולדידיה ס' בן ז' או ח' נימהליה ממנ"פ דאם בן ח' [הוא] וליכא תיקון גברא לא הוי תיקון. ואולי י"ל כיון דצריך למצוץ אח"כ דהוי חבורה דבזה הוי תיקון גם בבן ח' לחיות חיי שעה ולהטור וש"ע הנ"ל דאסור לחלל שבת בפקוח נפשו דס' בן ז'. מ"מ א"א למולו להניחו בלא מציצה לגרום בידים סכנה כמו דאסור להרגו מספק. לזה פריך מדרב אדא דהוי כבשר ואין בו משום חבורה. אך מ"מ האמת יורה דרכו דל"ג במתני' ס' בן ז' והראיה מדאמרי (דף קל"ה ע"א) אמר מר ולא ספק דוחה את השבת לאתויי מאי לאתויי הא דת"ר ספק בן ז'. ול"ק לאתויי הא דקתני במתני' א"ו דלא גרסי' ליה וממתני' ליכא ראיה די"ל דמיירי בנולד בה"ש. ומה"ט קשה לי על רש"י והרע"ב דמפרשי במתני' ספק בן ח' ספק בן ט'. והרי מסוגיא משמע דממתני' ליכא הכרח לדין זה די"ל ספק היינו נולד לבה"ש וא"כ למה נדחוק דמיירי בס' בן ח' וממילא ע"כ דמיירי במכשירים ואליבא דר"א כדמשנינן אברייתא ואמאי לא פירשו בפשוטו בנולד בה"ש וצ"ע:
ובקושיא הנ"ל דמאי פרכינן ואלא הא דתנא לא מיירי ממילה צריך לדחוק דכוונת הש"ס על הברייתא דערלתו ודאי דוחה את השבת דאמרי' עלה לאתויי מאי (דנולד בין השמשות קתני בסיפא בברייתא) לאתויי הא מתני' ספק בן ז' ספק בן ח' אין מחללים:
2
[אות קסא] א שם בהרע"ב ד"ה ראב"ע. בין לפני המילה. לכאורה קשה דהיכן מצינו דפליג ראב"ע על לפני המילה וכיון דלת"ק מותר רק זילוף ה"נ לראב"ע ולא פליג רק על לאחר המילה. וכזה הקשה הר"ן על הרי"ף דפסק להלכה דמרחיצים את הקטן לפני המילה ותירץ דהרי"ף פסק כאוקימתא דרבא דלת"ק ג"כ מרחיצים ממש וסיפא דקתני מזלפים היינו ביום ג' עיי"ש. וזהו אינו מספיק על הר"ב דכ' תחלה כאוקימתא דר"י ורב"א דמרחיצים דת"ק היינו מזלפים וצ"ע. ועיין במהרש"א דכתב דלהך אוקימתא דמרחיצים דתנא קמא היינו מזלפין ה"נ מרחיצים דראב"ע היינו מזלפים והוסיף רק דאפילו ביום ג' מזלפין וא"כ אפילו אחר המילה לא שרי רחיצה רק זילוף. אח"כ ראיתי בכ"מ (פ"ב מה' מילה) שכ' על הר"ן הנ"ל די"ל אף לשינויא דמרחיצים דקאמר דת"ק היינו מזלפים מ"מ ראב"ע פליג דמרחיצים כדרכו בין לפני המילה בין לאחר המילה ואפי' ביום הג' והיינו כדברי הר"ב:
על הנוסח והמהדורה
מהדורה
Vilna, 1908-1909
רישיון המהדורה
Public Domain
ייחוס ומקור המהדורה
https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002016147/NLI

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.

הספר בספריא · תנאי הרישיון · קובץ המהדורה במאגר

SHA-256: f0d863bebd6b3537da07fcbbb5daf432f6383956f6486a31fac8e058b05a05ec