תוספות רבי עקיבא איגר על משנה שבת · פרק 3 · משנה 1

[אות מה] במשנה. עד שיגרוף. יש לעיין דמ"מ נגזור שמא יגיס בה דחייב משום מבשל כמו באונין של פשתן באינה טוחה כמ"ש הרע"ב (פ"א מ"ו) ועי' בהרשב"א בחי' (פ"ק) אההיא דאמרינן בעקורה וטוחה דלפי תירוצו בתרא מיירי דהכא בנתבשל כמאכל בן דרוסאי דבזה אף אם יגיס א"ח משום מבשל ע"ש לפ"ז בלא הגיע למאכל ב"ד אסור להשהות אף בגרופה. אולם הרשב"א בחי' כאן האריך אם מותר להשהות בגרופה בלא הגיע למאכל ב"ד אי חיישי' לחיתוי ולא הזכיר כלל דמחששא דשמא יגיס יש מקום לאסור בלא הגיע למאכל ב"ד וצ"ע. ויש לדחוק דספיקו דהרשב"א בטוחה דל"ש שמא יגיס אם מ"מ אסור בגרופה קודם שנתבשל כמאב"ד משום חששא דחיתוי. אח"כ ראיתי דבכ"מ (רפ"ט מהלכות שבת) במ"ש שם בשם הרמ"ך מבואר דעתו דקודם מאב"ד אסור לשהות ולא מהני גו"ק דשמא יגיס וחייב משום מבשל. וחידוש בעיני דבש"ע (סי' רכ"ג ס"א) נקט בפשיטות ולא הוזכרו אלא גו"ק כשהתחיל להתבשל ולא הגיע למאב"ד. והאחרונים כולם שתקו ולא הערו. דלהרשב"א וכן לדעת הרמ"ך אסור משום שמא יגיס. וביותר דהא מ"ש הרא"ש בשם רבינו יונה דמה דקתני אין צולין בשר וכו' וכמה כדי שיצולו מבעוד יום כמאב"ד אתיא בין לחנניא בין לרבנן וכו' ולרבנן בגרוף הרי דאף בגרוף צריך שיצולו מבע"י כמאב"ד וצ"ע:

[אות מו] שם בהרע"ב ד"ה או שיתן. ורע לו מותר להשהותו. ודוקא להשהותו אבל להחזיר אף במצטמק ורע לו אסור אא"כ גרופה וקטומה. ועוד חמיר לענין חזרה דאף בגרוף אינו מותר אלא על גבה אבל תוכה אסור משא"כ בשהייה היכא דבעינן גרוף מהני ג"כ להשהות בתוכה:

[אות מז] שם בהרע"ב ד"ה וב"ה אומרים. אבל לאחר שהניחן בקרקע. תמוה לי הא בסוגיין איכא ב' לישני דלל"ק בעי ב' לטיבותא עודן בידו ודעתו להחזיר. ולל"ב אינו אסור אלא בב' לריעותא. הניח ע"ג קרקע ואין דעתו להחזיר וא"כ או דהו"ל להרע"ב לכתוב דבעי' ג"כ דעתו להחזיר [או] דהו"ל לכתוב דעג"ק אסור בלא היה דעתו להחזיר וצ"ע: