תוספות רבי עקיבא איגר על משנה שבת · פרק 2 · משנה 7

[אות מג] במשנה אבל מעשרין את הדמאי. עיין מ"ש לקמן (ר"פ כ"א) על הגליון:

[אות מד] שם בתוי"ט ד"ה אין מעשרין וכו'. ומיהו קשיא למה החמירו. לענ"ד למ"ש תוס' דאף דיעבד אם עירב ע"ת בה"ש לא מהני דדוקא במתני' (ד' פ"ג) דעירובין מקילים בספק עירוב דאוקמי' אחזקתה. דהשתא הוא דנטמאת או נשרף. א"כ ממילא לק"מ דאין הטעם דאין מערבין ע"ת בין השמשות משום איסור מעשה העירוב אלא משום דלא מהני העירוב מספיקא להתיר לילך חוץ לתחומו. ואף לשיטת הרמב"ם דפסק דבדיעבד עירובו עירוב. מ"מ י"ל דחמיר בזה מע"ח דלכתחלה אין מערבין בענין ספק. ואף דבאמת רש"י פי' בהדיא בסוגיין בטעמא דא"מ ע"ת בבה"ש. משום דהוי תיקון דאסמכוה אקרא. י"ל דרש"י לשיטתו דפי' במתני' דס"ל דמשום שבות גזרו בבה"ש מש"ה ג"כ אין מערבין ע"ת. ובאמת י"ל להלכה למאי דקי"ל דמשום שבות ל"ג בה"ש הדין דמערבין ע"ת. ואין מהצורך למה דכ' תוס' בסוגיין בההוא מימרא דרבה אמרו לו שנים צא וערב דלפירש"י דמיירי בע"ת מוכח לחלק בין לכתחלה בין דיעבד די"ל דבאמת דרבה אף לכתחלה קאמר לפי ההלכה דקי"ל משום שבות ל"ג בה"ש אבל הרמב"ם דפסק לדינא דאין מערבין ע"ת בה"ש ובדיעבד מהני נ"ל דהטעם דאין לערב לכתחלה בדרך ספק עירוב. אבל מ"ש התוי"ט דעשאוהו לענין זה כשל תורה שגזרו עלי' בה"ש. לענ"ד אינו נראה דלו יהא דבאמת תחומים דאורייתא הא מ"מ מלאכת העירוב דהוי כמתקן זהו לא הוי רק שבות בעלמא כמו הפרשת תרומה ומעשרות דג"כ דאורייתא ומותר בבה"ש לצורך מצוה. ובתוס' חדשים ראיתי דבר נחמד דספק חשיכה היינו ה"ש דעיולי יומא וספק אינה חשיכה היינו בה"ש דאפוקי יומא. ועי' במג"א (סי' שמ"ב). וקשה לי איך כייל במתני' זו וטומנין את החמין הא בסוגיא פרכינן דבה"ש נמי נגזור שמא ימצא קדרה צוננת וירתיחנה ומשנינן סתם קדרות רותחות בה"ש וזהו לא שייך בבה"ש דאפוקי יומא וצ"ע. ואולי י"ל דביה"ש דאפוקי יומא כיון דהזמן מועט עד הלילה לא בהיל כ"כ ולא ירתיחנה: