תוספות רבי עקיבא איגר על משנה שבת · פרק 3 · משנה 5

[אות נו] במשנה האילפס והקדרה. בתוס' הקשו הדיוקים אהדדי דברישא משמע דדוקא לתוכו אסור אבל לערות על התבלין שרי דעירוי אינו מבשל. ובסיפא קתני אבל נותן הוא לתוך הקערה דמשמע לערות עליהם מכלי ראשון אסור ע"ש. ולכאורה י"ל דעירוי מבשל מדרבנן ונקט לא יתן לתוכו דאפילו בה"ש אסור. ובסיפא נקט הנותן לתוך הקערה אפי' בשבת. ובעירוי יש חילוק דבשבת אסור ובה"ש מותר. גם בלא"ה י"ל דדיוקא דסיפא עיקר ורישא דנקט לא יתן לתוכו לרבותא דר"י דאף בתוכו מותר אא"כ יש בו חומץ וציר. ולפי אידך צד איבעיא דר"י אסיפא פליג י"ל בהיפוך דדיוקא דרישא עיקר וסיפא נקט דנותן לתוך הקערה לרבותא דר"י דאפי' בכ"ש אוסר ביש בו חומץ וציר. והא דלא נקט רבותא לת"ק דהוי כהא דהתירא דזה כבר נשמע מדיוקא דרישא דעירוי מותר. ובזה היה מרווח האיבעיא אי ר"י ארישא קאי או אסיפא די"ל דנ"מ גם להלכתא דאם ר"י ארישא קאי מוכח דדיוקא דסיפא דוקא ועירוי אסור לת"ק. ואם ר"י אסיפא קאי מוכח דדיוקא דרישא עיקר ועירוי מותר. גם י"ל עוד האיבעי' אליבא דהלכתא להפוסקים שסוברים דכ"ש שיש בו חומץ וציר אינו בולע ומפליט. די"ל זה לפי האמת דר"י ארישא קאי ולא מצינו כלל דבר ממשנתינו בכ"ש. אבל אי אסיפא קאי י"ל כיון דר"י ס"ל דכ"ש מבשל ביש בו חומץ וציר י"ל דלרבנן נהי דאינו מבשל עכ"פ מבליע ומפליט וק"ל:

[אות נז] שם במשנה רי"א לכל הוא נותן. כתבו התוס' דדוקא בתבלין פליג אבל בשאר דברים מודה דכ"ר מבשל אף כשהעבירו מעל האור. ולפ"ז ניחא דלא פליג ר"י ברישא במיחם. וביותר לפמש"ל דהמיחם שפינהו כר"י דדבר שא"מ אסור. ובפ"י תמה ממתני' (דפ"א מ"ז דמעשרות) דמבואר דס"ל דאפילו בשמן פליג ועיין מ"ש בגליון לקמן (פכ"ב מ"ב):

[אות נח] שם בהרע"ב ד"ה שפינהו. ויש בתוכו מים חמין. דמדלא קתני שפינה מים משמע שפינהו עם המים דבזה דוקא נותן לתוכו מים להפשירן אבל בפינה ממנו מים אסור ליתן לתוכה מים דהוי מצרף ואף דהוי דבר שאינו מתכוין אתיא מתני' כר"י דאמר דבר שא"מ אסור. גמרא. ומהתימה על הרע"ב דלא ביאר דלפסק ההלכה גם בפינה מים מותר:

[אות נט] שם בהרע"ב ד"ה או לתוך הכוס. דוקא להפשירן. ובתוס' בשמעתין ד"ה מי סברת וכו' מבואר דס"ל בפי' דלתוך הכוס בכל גווני שרי. וע"כ מתני' ה"ק אבל נותן לתוכו להפשירן או לתוך הכוס דהוי תמיד רק להפשירן כיון דכ"ש אינו מבשל. וכ"כ הר"ן והרשב"א. ומ"מ מה דנקטו תוס' זה להוכחה דר' שמעון ב"מ אסיפא קאי אבל ברישא בכוס מודה דשרי בכל גווני אף בצונן מועטים לחמים מרובים ואתי מתני' דשרי בכוס כהלכתא. קשה מאי ראי' היא הא י"ל דרשב"מ ארישא קאי ומתני' באמת בכוס בעינן גם כן כדי להפשירן כפשטא דמתני' וצ"ע:

[אות ס] שם בהרע"ב ד"ה לא יתן לתוכו תבלין. משתחשך. עיין מ"ש בגליון לקמן פרק כ"ב מ"ב: