[אות קיח] בהר"ב ד"ה הזורק פטור כו'. למעלה מעשרה שמצינו. ובמושיט למטה מעשרה רצו בתוס' להוכיח דחייב וכתבו (בדף ד') ד"ה אבל למעלה וז"ל יש להוכיח קצת מכאן דמושיט חייב נמי למטה מי' דאת"ל פטור לפי שלא מצינו במשכן מושיט למטה מי' כו' א"כ לימא הכא אבל למעלה מי' ד"ה חייב דילפינן זורק ממושיט עכ"ל. וקשה לי הא לפי האמת דהוכיחו דלמטה מי' חייב ג"כ במושיט א"כ מוכח דאף דקי"ל כרבנן דר"ע דלא ילפינן זורק ממושיט דבעי דמי ליה ממש מ"מ למטה ממעלה ילפינן דדמי יותר זה לזה וא"כ מה הוכיחו דלמא באמת לדידן דלא ילפינן זורק ממושיט דבעי דמי ליה ממש גם למטה ממעלה לא ילפינן. אבל למאן דיליף זורק ממושיט דלא בעי דמי ליה ממש מכ"ש דיליף למטה מלמעלה ומש"ה לא הוי מצי למימר איפכא דלמעלה מי' ד"ה חייב דאם ילפינן זורק ממושיט מכ"ש דילפינן למטה מלמעלה אבל לעולם לדידן דלא ילפינן זורק ממושיט גם למטה מלמעלה לא ילפינן וה' יגיה חשכי:
קריאה במקור
תוספות רבי עקיבא איגר על משנה שבת · פרק 11 · משנה 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
[אות קיט] שם בר"ב ד"ה חולית הבור. דבור וחולייתו מצטרפים. כתבו תוס' דמתני' מיירי דהחוליא בעצמה גבוה יו"ד כיון דקתני והנותן ע"ג וע"י צירוף י' לא הוי רה"י אלא תוך הבור אבל לא על החוליא אלא ע"כ דמיירי בחוליא עצמה גבוה י' ומיירי שאין בחללו רוחב ד' אלא חללו ועובי החוליא הם ד' ואשמעינן מתני' דבור וחולייתו מצטרפים לרוחב ד' ומחייב בנותן ע"ג חוליא דראוי' להשתמש וליתן שם נסר רחב אבל חללו לא הוי רה"י כיון דבחללו אינו רחב ד'. ועי' תוי"ט (פ' בתרא דערובין מ"ז) ד"ה ממלאים:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna, 1908-1909
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002016147/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f0d863bebd6b3537da07fcbbb5daf432f6383956f6486a31fac8e058b05a05ec