[אות כט] במשנ' ולא באליה. היינו לא בשומן טהור ולא בחלב ושומן חזי להדלקה טפי מחלב. והא דלא תני איפכא דלהוי זו אף זו משום דבעי למתני עלה דחלב פלוגתא דנחום ורבנן (ב"ד):
קריאה במקור
תוספות רבי עקיבא איגר על משנה שבת · פרק 2 · משנה 1
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
[אות כו] ברע"ב ד"ה לא בזפת. בהרמ"ז כתב שהיא הגי' הנכונה בלא וי"ו משום דהוא ראשית השמנים:
[אות כז] ברע"ב ד"ה לא בשמן קיק. שמא יטה. טעם זה כתב הרמב"ם (פ"ה מהל' שבת) וכן מבואר בתוס'. וטעם הב' כתב הרמב"ם בפירושו ולא הזכיר רק טעם ההוא. אבל באמת קשה לי דהא מוכרח דהטעם שמא יטה מהא דאסרינן להדליק בהם נר חנוכה בשבת למ"ד דמותר להשתמש באורה והיינו ע"כ משום שמא יטה וכ"כ הה"מ:
[אות כח] ברע"ב ד"ה ולא בשמן שרפה. דכתיב והנותר. אע"ג דיכול להנות בשעת שריפה והוי הבערה לצורך כמו שמן חולין. מ"מ כיון דאסרה תורה לכל הנאות זולת בשעת שריפה עיקרו משום מצות שריפה והוי כמו נדרים ונדבות דאין קריבים ביו"ט דמשלחן גבוה קזכו. ריב"א. ולר"י נראה דבתרומה טמאה דאין עושין ממנו דבר לגבוה ל"ש בזה משלחן גבוה קזכו אלא דגזרו חכמים אטו שריפת קדשים. תוס':
[אות ל] שם בהרע"ב ד"ה וחכ"א אחד מבושל. דשרי להדליק בחלב מבושל כשמערב בו שמן. אף דבכל פסולי שמנים לא מהני ליתן בו שמן כ"ש. היינו דגזרינן דלמא אתי לאדלוקי בעינייהו (ולא חשיב גזירה לגזירה דודאי יטה כיון דאינו נמשך אחר הפתילה) אבל בחלב מהותך דאסור רק משום גזירה אטו שאינו מהותך (ולא הוי גזירה לגזירה כנ"ל תוס' (דף כ"ג ע"ב) ד"ה גזירה) מש"ה בנתן לתוכו שמן כל שהוא הוי גזירה לגזירה. גמ' (דף כ"א ע"א):
[אות לא] שם בא"ד ולא נתברר לחכמי הש"ס. ולא אמרי' דתנא בתרא לטפויי אתא כיון דאיכא למימר דלא אתא לטפויי אלא אנחום המדי תוס' ד"ה א"ב (דף כ"ד ע"ב). ועמ"ש בגליון (פ"א דעירובין מ"ב):
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna, 1908-1909
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002016147/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f0d863bebd6b3537da07fcbbb5daf432f6383956f6486a31fac8e058b05a05ec