[אות קע] במשנה מדיחין אותו. לפירוש הרשב"א דעירוי ככלי שני א"ש הכא דאין שורים בכלי אחד אבל מדיחים אותו מכלי אחד דרך עירוי אבל לר"ת דעירוי ככלי ראשון ע"כ מדיחים היינו מכלי שני וא"כ מאי איריא מדיחים דאפי' שורים נמי לשרי בכלי שני ואומר ר"י דאפילו בכ"ש אין שורין דהואיל דהמים חמין מחזי כמבשל ואע"ג דתנן (פ"ג מ"ה) אבל נותן הוא לתוך הקערה. היינו דוקא תבלין שהן עשויין למתק את הקדרה ולא מיחזי כמבשל א"נ ה"ה דשורים בכ"ש והא דנקט מדיחים לרבותא דסיפא דבמליח הישן קולייס האיספנין אפילו הדחה מכלי שני אסור. תוספות לעיל (דף ל"ט ע"א) ד"ה כל. וקשה לי דלפ"ז אמאי מותר במתני' (פ"ג מ"ה) ליתן לתוך הכוס והיינו אפילו צונן מועטין לתוך חמים מרובים הא מחזי כמבשל. ומצאתי בס' תוס' שבת (סי' שי"ח ס"ק מ"ו) שעמד בזה ותירץ דהתם בכוס שתייה אינו נראה אלא כמו שמצנן החמים ע"ש ולפ"ז י"ל במ"ש הרע"ב לעיל במתני' הנ"ל בשיטתו דנותן לתוכו או לתוך הכוס כדי להפשירן דכדי להפשירן קאי ג"כ אכוס כפשטא דמתני' משום דס"ל למתני' זו דכ"ש מבשל וסיפא דמתני' דנותן לתוך הקערה ס"ל דכ"ש אינו מבשל ודחוק. ולפי הנ"ל י"ל דבכוס אסור משום דכל כ"ש אסור מדרבנן דמחזי כמבשל משא"כ בתבלין דלמתק לא מחזי כ"כ כמבשל. ומה"ט י"ל ג"כ ליישב הא דס"ל לר"י דלכל קדרה הוא נותן חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר ולא פליג ברישא דהמיחם שפנהו ועמ"ש שם על הגליון. ולפי הנ"ל ניחא דאף דבהעבירוהו מהאור ס"ל לר"י דלא מבשל מ"מ י"ל דלא עדיף מכ"ש לדידן דמ"מ מדרבנן אסור דמחזי כמבשל ורק בתבלין דלמתק אוקמי אדינא בזה ס"ל לר"י דשרי בהעבירוהו מעל האור:
ובעיקר דברי תוס' הנ"ל שהמציאו חילוק דבתבלין דלמתק קיל. לענ"ד היה מקום לומר כיון דחזינן דר"י מתיר בתבלין בהעבירוהו מעל האור ועיין בתוס' שם דדוקא בתבלין פליג אבל בשאר דברים מודה דמבשל בכ"ר א"כ י"ל דת"ק דאוסר בתבלין ס"ל באמת דתבלין לא הוי בישול דאורייתא בכלי ראשון בהעבירוהו מהאור אלא מדרבנן אסור (וממילא צ"ל כן לרב ששת דאמר במסכתין (דף קל"ח ע"א) מי איכא מידי דחד תנא מחייב חטאת ולחד תנא שרי לכתחילה). א"כ י"ל דמש"ה מותר בכלי ב' כיון דאף בכלי ראשון הוי רק דרבנן. ובזה מיושב לשון רש"י והרע"ב לעיל שכתב האלפס והקדרה שהעבירן מרותחים בהש"מ לא יתן לתוכן משתחשך. ולכאורה תמוה אמאי דייקי משתחשך והא בה"ש ג"כ אסור ליתן תוכו ולפי הנ"ל ניחא דתבלין דלא הוי בישול דאורייתא מותר בה"ש למ"ד משום שבות ל"ג בה"ש:
ובעיקר דברי תוס' הנ"ל שהמציאו חילוק דבתבלין דלמתק קיל. לענ"ד היה מקום לומר כיון דחזינן דר"י מתיר בתבלין בהעבירוהו מעל האור ועיין בתוס' שם דדוקא בתבלין פליג אבל בשאר דברים מודה דמבשל בכ"ר א"כ י"ל דת"ק דאוסר בתבלין ס"ל באמת דתבלין לא הוי בישול דאורייתא בכלי ראשון בהעבירוהו מהאור אלא מדרבנן אסור (וממילא צ"ל כן לרב ששת דאמר במסכתין (דף קל"ח ע"א) מי איכא מידי דחד תנא מחייב חטאת ולחד תנא שרי לכתחילה). א"כ י"ל דמש"ה מותר בכלי ב' כיון דאף בכלי ראשון הוי רק דרבנן. ובזה מיושב לשון רש"י והרע"ב לעיל שכתב האלפס והקדרה שהעבירן מרותחים בהש"מ לא יתן לתוכן משתחשך. ולכאורה תמוה אמאי דייקי משתחשך והא בה"ש ג"כ אסור ליתן תוכו ולפי הנ"ל ניחא דתבלין דלא הוי בישול דאורייתא מותר בה"ש למ"ד משום שבות ל"ג בה"ש: