תוספות רבי עקיבא איגר על משנה שבת · פרק 24 · משנה 5

[אות קפא] במשנה לצורך השבת. בנדרים (דף ע"ז ע"א) כתב הר"ן כיון דצריך חכם או ג' הדיוטות מחזי כדינא. א"נ שאין שעה עוברת לשאלה. תמוה לי הא ע"כ מוכח טעם הב' דאילו לטעם הא' ממילא בהפרת בעל דלא מחזי כדינא אף אלו לא היה שעה עוברת יכול להפר בשבת ומה דקתני במתני' דנדרים נדרה עם חשיכה מיפר עד שלא תחשך שאם חשכה ולא הפר אינו יכול להפר. זהו לאו דרך נתינת טעם הוא אלא דהוא מלתא באפי נפשה כיון דיכול להפר בשבת צריך להקדים עצמו להפר מיד עם חשיכה דאם חשכה אינו יכול להפר (וכדמוכחי' לומר לפי צד האיבעי' דבעל מפר ג"כ רק נדרים שלצורך שבת דודאי לאו נתינת טעם היא דהא לצורך שבת אף חכם דאין שעה עוברת מותר) א"כ יקשה מה פרכי' בנדרים (דף ע"ט ע"א) אמאי להוי כשותק ע"מ למיקט. דהא אף אם נידון כן ויהיה בידו להפר למחר מ"מ יכול להפר בשבת וממילא שתיקתו לא הוי כמו ע"מ למיקט. אע"כ דס"ל להש"ס דלפי האמת דפשטי' ממתני' דנדרה עם חשיכה דבזמן מועט כזה דלאו צורך שבת היא מ"מ מיפר ומוכח דמיפר אף שלא לצורך שבת בזה צריכים לטעם דשעה עוברת ושפיר פרכינן דאמאי מקרי שעה עוברת הא יהיה כשותק ע"מ למיקט. וכן בסוגיא דנדרים (דף ע"ז) מסקי' דלהך תנא דס"ל הפרת נדרים מעל"ע אינו יכול להפר בשבת הרי דבאין שעה עוברת גם בעל דלא מחזי כדינא אינו יכול להפר ומוכח כטעם שני דהר"ן הנ"ל וצ"ע:

[אות קפב] ברע"ב ד"ה שהן לצורך. דאלו בעל או אב. הכי מסקינן בנדרים (דף ע"ז) דמוכח ממתני' דמיפר אף שלא לצורך שבת. ואם כן מתני' דהכא דקתני שהן לצורך השבת קאי רק על ונשאלין לחכם. מזה קשה לי בסוגיא בשבת (דמ"ו ע"ב) מתיב רמב"ח מפירים נדרים בשבת. ואמאי נימא מי יימר דמיזדקק לה בעל. ומאי קושיא דלמא באמת לא תותר לאכול בשבת וההפרה מועיל על אחר שבת דהא מיפר אף של"צ שבת. ודוחק לומר דפריך מברייתא דמייתי בנדרים שם דתני ר"ז דבר"פ אין מפירין נדרים אלא לצורך שבת ומקצר הלשון. וגם מהרש"ל מגיה דצ"ל מפירין נדרים בשבת ונשאלים דמשמע ליה דפרכת הש"ס ממתני' דהכא וצ"ע:

[אות קפג] בתי"ט ד"ה שפקקו כו'. עד לטפיח. וע' (פ"ו מ"ב דאהלו') ובתי"ט שם: