[אות קנז] תוי"ט ד"ה מביאו בשבת. למהר המצוה. ותוס' הניחו בקושיא בסוגיין ד"ה שלא ברצון ר"א דהא מ"מ אפשר לקיים שניהם דבכה"ג אין עשה דוחה ל"ת והרשב"א בחידושיו תירץ כיון דמ"מ צריך לחלל שבת במילה גופה מש"ה הכל שרי:
קריאה במקור
תוספות רבי עקיבא איגר על משנה שבת · פרק 19 · משנה 1
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
[אות קנח] שם ד"ה על פי עדים. לתני ע"פ א'. עי' בהרא"ש (פ"ק דמציעא סוף סי' ג') שכתב וז"ל ואיכא למימר שלא דקדק התנא בלשונו לשנות עדים ולאשמועינן דע"א לא מהני ואלא אגב רהיטיה נקט דאורחיה בכל דוכתא למיתני עדים ופירוש עדות המועלת לו עכ"ל. וצ"ע מפירכת הש"ס בשמעתין דליתני ואם יש ע"א. ואח"כ מצאתי בעזה"י שעמד בזה הראנ"ח בתשובה (ח"א סי' פ"ט):
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna, 1908-1909
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002016147/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f0d863bebd6b3537da07fcbbb5daf432f6383956f6486a31fac8e058b05a05ec