תוספות רבי עקיבא איגר על משנה שבת · פרק 4 · משנה 1

[אות סו] במשנה ולא בחול. עי' מ"ש בגליון לקמן (פכ"ג מ"ח):

[אות סז] שם ולא בעשבים בזמן שהן לחים. והא דלא תני ולא בעשבים כשהן לחים כדקתני בסיפא כשהן יבשים לאורויי דדוקא בזמן שהם לחים היינו שהם לחים מעצמם. אבל יש זמן שהם לחים ומותרים כגון מד"א (ש"ל):

[אות סח] שם בהרע"ב ד"ה נעורת. דק דק. עי' רש"י חולין (דף נ"א ע"ב) בהא דאמרי' דקתא חיישינן:

[אות סט] שם בהרע"ב ד"ה ר"י אוסר בדקה. ואסרו להטמין בשבת. דהכי מוכח מדקתני במתני' דלעיל (סוף פ"ב) וטומנין את החמין. הרי דרק בה"ש מותר אבל משהחשיך אסור. והא ליכא למימר דלעיל מיירי במוסיף הבל דזהו אסור משחשיכה אבל בה"ש מותר וכ"ש מבע"י. ומתניתין דהכא מיירי במשחשיכה דהא ממתני' דלעיל בפרקין (מ"ד) במעשה דאנשי טבריא מוכח דמוסיף הבל אפי' מבעו"י אסור וע"כ מתני' (דספ"ב) מיירי במעמיד הבל ואפ"ה רק בה"ש מותר אבל משחשיכה אסור:
ומזה תמוה לי על תוס' (דף ל"ט ע"ב ד"ה ממעשה וכו') דמשחשיכה אפי' בדבר שאינו מוסיף הבל אסור כדאמר בפ"ב (דף ל"ד). הא י"ל דלעיל קאי למסקנא דהכא דמכח מעשה דאנשי טבריא מוכח דמוסיף הבל מבעו"י אסור וממילא דמתני' ספ"ב מיירי באינו מוסיף הבל ואפ"ה משחשיכה אסור. אבל אלולי הוכחה דאנשי טבריא הוי אמינא דמשנתינו דהכא מיירי במשחשיכה ולעיל (סוף פ"ב) מיירי במוסיף הבל. וצ"ע, ואפשר לומר דתוס' ס"ל דלענין חששא דשמא ימצא קדירתו צונן וירתיחנה לא שייך להקל במעמיד הבל אא"כ דהטעם שמא יטמין ברמץ וא"כ גם בה"ש לתסר דהא בסוגיא פרכי' א"ה בה"ש נמי לתסר ומשני סתם קדירות רותחות בה"ש וזה לא שייך לענין גזירה שמא יטמין ברמץ. וברש"י (דף ל"ד ע"ב) בההיא דמפני מה אמרו אין טומנין בדבר המוסיף הבל מבעו"י כ' דההיא דתנן אין טומנין בגפת וסתם הטמנה מבע"י הא דלא נקט רש"י הראיה דמוכח דמיירי מבע"י דהא משחשיכה אפי' מעמיד הבל אסור. צ"ל לקושטא דמלתא כקושייתנו הנ"ל דדילמא באמת משחשיכה אסור רק מוסיף הבל. וטומנין את החמין מיירי במוסיף הבל. אך באמת לא היה צריך ראיה לזה דבודאי מתני' דאין טומנין ע"כ לא מיירי משחשיכה דהיאך קתני וטומנים בגיזי צמר הא הוי מוקצה. אלא נראה דרש"י בא לומר דדילמא מתני' דאין טומנין מיירי בבה"ש דמוסיף הבל אסור ומעמיד הבל מותר לזה כ' רש"י דסתם הטמנה מבע"י דהא אסור משחשיכה ובזה מובן דברי רש"י אלו דבפשוטו תמוהים במ"ש רש"י דהא אסור משחשיכה דהא ע"ז אנו דנין דלמא משחשיכה מותר בדבר שאינו מוסיף הבל. ולפי הנ"ל ניחא דזהו ודאי דמשחשיכה אסור באמ"ה דהא מתני' לא מיירי משחשיכה (ומותר בדבר שאין מוסיף הבל ולפי הנ"ל) מדקתני טומנין בגיזי צמר ואם מיירי בבה"ש וקתני דמוסיף הבל אסור. א"כ הא דקתני ספק חשיכה. וטומנין את החמין ע"כ מיירי באמ"ה ומוכח דבודאי לילה אסור גם באמ"ה א"כ ממילא אין דרך הטמנה בבה"ש דמה"ת יצמצם הזמן להטמין בבה"ש דאי יעבור זמן מעט ויחשך יהא אסור לו להטמין. ונכון בעזה"י. אבל מ"מ קשה לי דלמאי הוצרך רש"י לכל זה ולא בפשוטו דהא דאמרי' מפני מה אסור להטמין במוסיף הבל היינו דממעשה אנשי טבריא נשמע דזהו אסור וצ"ע: