[אות ע] תוי"ט ד"ה ומטלטלין. כי היכי דלא תיקשי ממשנה ח' (פ"ק דביצה). כ"כ התוס' וז"ל הא דאמר פ"ק דביצה נותנין העור לפני הדורסן דהתירו סופן משום תחלתן אבל עור דבעי"ט משמע התם דאסור לטלטל וכו'. לכאורה דבריהם תמוהין דמהיכן משמע דאסור לטלטלן הא י"ל דרק ליתן לפני הדורסן בזה הטעם סופן משום תחלתן ובנשחטה מעי"ט אסור דמחזי כעיבוד אבל בטלטול י"ל דבלא"ה שרי. וצ"ל דעיקר קושייתם מדקתני בש"א אין נותנין את העור לפני הדורסן ולא יגביהנו אא"כ יש עליו כזית בשר וב"ה מתירין א"כ מדאסר ב"ש להגביה משום דאסור לטלטל וע"כ לא פליגי ב"ה רק דהתירו סופן משום תחלתן כמו דהתירו מה"ט ליתן לפני דורסן:
אמנם עדיין י"ל דדוקא בנשחטה בי"ט אסור לב"ש אבל בנשחטה מעי"ט י"ל דשרי והיינו דאף דהעור חזי למזגא מ"מ דמי לעצמות וקליפים דבנתפרקו בשבת הוי מוקצה דמעיקרא שהיה יחד עם הבשר היה אוכל ועתה שנתפרקו הוי מאכל בהמה ובנתפרקו מע"ש שרי דנעשה מקודם מאכל בהמה ה"נ י"ל בעור דבנשחטה מערב יו"ט נעשה מקום מוכן לישיבה מבעוד יום אבל נשחטה ביו"ט נהי דמחזי למזגא מ"מ בתחלה היה אוכל אדם ועתה נעשה כסא לישיבה. ולישנא דהש"ס בביצה סופן משום תחלתן די"ט אין דערב יו"ט לא י"ל דהיינו ליתן לפני הדורסן דמיניה מיירי התם ואסור משום דמחזי כעיבוד אבל לטלטל י"ל דנשחטה מעי"ט שרי יותר. או אפשר גם בנשחטה מעיו"ט ולא הופשט העור מבעי"ט י"ל דבעוד הבשר עם העור יחד הוי כמו עצמות וגרע יותר מן בני מעיים עי' שבת (כ"ט ע"א) אבל נפשט מע"ש הוא דשרי. ואף דבמתני' (סוף פכ"א דשבת) בש"א מגביהין מן השולחן עצמות וקליפין א"כ אם איתא דהעור חזי למזגא ובנפשט מעי"ט שרי גם בנפשט בי"ט לשתרי מ"מ הא אמרי' שם אר"נ אנו אין לנו אלא ב"ש כר"י וב"ה כר"ש וא"כ ב"ש לשיטתיה שפיר סבר דלא יגביהנה ולב"ה לשיטתיה י"ל באמת דהגבהה מדינא שרי אלא דליתן לפני הדורסן דמחזי כעיבוד צריכים לטעמא דסופן משום תחלתן. ואולי דקושייתם לר"נ דס"ל בריש ביצה דמתני' בתרנגולת העומדת לגדל ביצים ובי"ט ס"ל לב"ש דמוקצה שרי אמאי ס"ל דלא יגביהנה. ועדיין לשון התוס' צ"ע:
אמנם עדיין י"ל דדוקא בנשחטה בי"ט אסור לב"ש אבל בנשחטה מעי"ט י"ל דשרי והיינו דאף דהעור חזי למזגא מ"מ דמי לעצמות וקליפים דבנתפרקו בשבת הוי מוקצה דמעיקרא שהיה יחד עם הבשר היה אוכל ועתה שנתפרקו הוי מאכל בהמה ובנתפרקו מע"ש שרי דנעשה מקודם מאכל בהמה ה"נ י"ל בעור דבנשחטה מערב יו"ט נעשה מקום מוכן לישיבה מבעוד יום אבל נשחטה ביו"ט נהי דמחזי למזגא מ"מ בתחלה היה אוכל אדם ועתה נעשה כסא לישיבה. ולישנא דהש"ס בביצה סופן משום תחלתן די"ט אין דערב יו"ט לא י"ל דהיינו ליתן לפני הדורסן דמיניה מיירי התם ואסור משום דמחזי כעיבוד אבל לטלטל י"ל דנשחטה מעי"ט שרי יותר. או אפשר גם בנשחטה מעיו"ט ולא הופשט העור מבעי"ט י"ל דבעוד הבשר עם העור יחד הוי כמו עצמות וגרע יותר מן בני מעיים עי' שבת (כ"ט ע"א) אבל נפשט מע"ש הוא דשרי. ואף דבמתני' (סוף פכ"א דשבת) בש"א מגביהין מן השולחן עצמות וקליפין א"כ אם איתא דהעור חזי למזגא ובנפשט מעי"ט שרי גם בנפשט בי"ט לשתרי מ"מ הא אמרי' שם אר"נ אנו אין לנו אלא ב"ש כר"י וב"ה כר"ש וא"כ ב"ש לשיטתיה שפיר סבר דלא יגביהנה ולב"ה לשיטתיה י"ל באמת דהגבהה מדינא שרי אלא דליתן לפני הדורסן דמחזי כעיבוד צריכים לטעמא דסופן משום תחלתן. ואולי דקושייתם לר"נ דס"ל בריש ביצה דמתני' בתרנגולת העומדת לגדל ביצים ובי"ט ס"ל לב"ש דמוקצה שרי אמאי ס"ל דלא יגביהנה. ועדיין לשון התוס' צ"ע: