משנה תרומות · פרק 6

האוכל תרומה שוגג. משלם קרן וחומש. אחד האוכל. ואחד השותה. ואחד הסך. אחד תרומה טהורה. ואחד תרומה טמאה. משלם חומשה וחומש חומשה. אינו משלם תרומה. אלא חולין מתוקנים והם נעשין תרומה. והתשלומין תרומה. אם רצה הכהן למחול אינו מוחל:

בת ישראל שאכלה תרומה ואחר כך נשאת לכהן. אם תרומה שלא זכה בה כהן אכלה. משלמת קרן וחומש לעצמה. ואם תרומה שזכה בה כהן אכלה. משלמת קרן לבעלים. וחומש לעצמה. מפני שאמרו האוכל תרומה שוגג. משלם קרן לבעלים וחומש לכל מי שירצה:

המאכיל את פועליו ואת אורחיו תרומה. הוא משלם את הקרן. והם משלמין את החומש. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים הם משלמין קרן וחומש והוא משלם להם דמי סעודתן:

הגונב תרומה ולא אכלה. משלם תשלומי כפל דמי תרומה. אכלה משלם שני קרנים וחומש קרן וחומש מן החולין וקרן דמי תרומה. גנב תרומת הקדש ואכלה. משלם שני חומשים וקרן. שאין בהקדש תשלומי כפל:

אין משלמין מן הלקט ומן השכחה ומן הפאה ומן ההפקר. ולא ממעשר ראשון שנטלה תרומתו. ולא ממעשר שני והקדש שנפדו שאין הקדש פודה את הקדש דברי רבי מאיר. וחכמים מתירין באלו:

רבי אליעזר אומר משלמין ממין על שאינו מינו. בלבד שישלם מן היפה על הרע ורבי עקיבא אומר אין משלמין אלא ממין על מינו. לפיכך אם אכל קשואין של ערב שביעית. ימתין לקשואין של מוצאי שביעית וישלם מהם. ממקום שרבי אליעזר מקל משם ר' עקיבא מחמיר שנאמר (ויקרא כב, יד) ונתן לכהן את הקדש. כל שהוא ראוי להיות קדש דברי רבי אליעזר. ורבי עקיבא אומר ונתן לכהן את הקדש. קדש שאכל: